הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1

פרק שבע~תתמודד לבד

רואן
הסופ״ש הזה היה סיוט. לא הצלחתי להפסיק לחשוב על הרגע שהיה בנינו. ובנוסף לכל, אני מרגיש בוגד. חתיכת חרא.
היא האחות של החבר שלי, ולעזאזל. אני לא מפסיק לחזור אל הרגע הזה. ״רואן, אתה איתי?״ סלואן שאל בזמן שהחניתי את האופנוע ליד בית הספר והורדתי את הקסדה. ״כן. איך אתה לעזאזל הגעת הנה?״ שאלתי והסתכלתי על ידיו שהחזיקו קביים.
״אמא שלי. איך אתה חושב?״
״מאבי?״ מלמלתי והוא צחק. ״כן היא הביאה אותי. אבל זה לא חשוב עכשיו. אני הייתי במסיבה ואני לא מאמין שלא ראיתי את זה.״ אמר בכעס והוציא את הטלפון שלו. ״מה לא ראית?״ שאלתי.
״בחייך רואן, מי הבחורה החדשה?״ הוא פתח את הסרטון שלי על האופנוע מסתובב סביב מאבי בסופ״ש. פאק. ״זה התפרסם?״ שאלתי. ״כן. אבל תגלה לי מי היא, אולי? כי אף אחד לא יודע וזה בגדר תעלומה.״ אחותך, רציתי לצעוק. אבל אז הייתי זוכה בכמה מכות טובות. ״סתם מישהי שראיתי שם. רציתי לעשות סצנה וקיבלתי את זה.״ שיקרתי. מאבי היא לא סתם מישהי. כבר לא.
״אם אתה אומר..אבל בסופו של דבר אני אגלה את זה.״ אמר ונכנסנו לבית הספר. ״נבריז?״ שאל. ״אין מצב הפעם, אחי. יש לנו שיעור עכשיו עם המורה סוזן. זה השיעור המשולב.״
״אה נכון. אבל לא נורא, נבריז בכל זאת.״ התעקש. ״אתה צריך להתחיל לעבוד עם אליף.״ לחשתי לו. ״תגיד התנשקת עם מאבי או משהו? כי אתה נשמע בדיוק כמוה עכשיו.״ פאק. כן. ״בן-אדם, אפילו לא בצחוק.״ אמרתי והוא צחק ומלמל ״חנון.״ למרות שיש מצב שבאמת נדבקתי ממנה. לעזאזל. מה נהיה ממני?
״אז מה היה עם אליף בסופ״ש?״ שאלתי כשנזכרתי שהוא ביקש ממני לקחת אותה. ״סתם איזה דפוק אחד הניח עליה את הידיים שלו. אתה לקחת אותה בסוף?״ לא.
״כן.״ אמרתי והוא חייך. ״יופי. אתה יודע שדקס עובר לכאן,
נכון?״ שאל. ״סילקו אותו גם מהבית ספר ההוא?״
״כן בהחלט. היום הוא כבר צריך להצטרף לפי מה ששמעתי.״
״הוא לא יודע לאן הוא הכניס את עצמו.״
״למקום שמעלימים עין מהדברים שאנחנו עושים? הוא הכניס את עצמו למקום טוב.״
מאבי
״איך את לא סיפרת לי?!״ אליף התקרבה אליי בחיוך. ״איך מה?״ שאלתי. ״את ורואן! סצנת האופנוע בכלוב! איך לא ראיתי את
זה?״ היא לא הייתה שם באותו הרגע, אז איך היא יודעת?..
״זה מפורסם בכל הרשת מאבי! את מפורסמת בתור: ׳הבחורה המסתורית של רואן׳.״ אוי לא. ״מי עוד יודע שזאת אני?״ אם ידעו שזאת אני..אוי לא. המעמד שלי ייהרס רשמית. נתחיל מזה שכבר לא ייקחו אותי ברצינות, וכנראה יחשבו שאני איזה—
״מאבי? את שומעת אותי? אף אחד לא יודע שזאת את. טוב, חוץ ממני ומרואן כנראה.״ שיט. סלואן. ״זאת הייתה טעות של אגו. אני לא יכולה שזה פתאום..יצוץ לי באמצע השגרה.״
״מה זאת אומרת יצוץ? מאבי את סוף סוף..הכרת מישהו והחיבור ביניכם הוא—״
״אין בנינו שום חיבור, אליף. ואני לא ״סוף-סוף״ הכרתי מישהו כי את רואן אני מכירה מגיל ארבע-עשרה. החיבור בנינו הוא גרוע, ואנחנו כמו אש ומים.״
״אש ומים שמצטלבים כנראה.״ שמעתי מישהו צוחק ומכחכח בגרונו. ״כמה זמן אתה עומד כאן?״ הסתובבתי ושאלתי את רואן.
שעכשיו אני חושבת שהוא חד משמעית סטוקר. ״מספיק זמן כדי לדעת שאליף חושבת שאנחנו מתאימים.״ המשיך לצחוק. ״טוב, הבאתי לך את שאר הדפים שלך. אני מקווה שיש לך עוד חומר מזה. אני רוצה לקרוא עוד על גוּל ובק.״ פניה של אליף נדהמו לשמע מילותיו של רואן. ״נכון שהם זוג כזה חמוד? סוף סוף יש לי שותף לדבר איתו עליהם!״ כן. גם נתתי לאליף לקרוא את זה. אבל היא כל-כך בוגדת בי כרגע. ״אני ממש חושב שצריך גם לכתוב על החברים—״
״בבקשה, תפסיקו לדבר עליהם כרגע.״ אמרתי והכנסתי את הכתבי יד שלי לתיק. ״מה נעשה עם הסירטון שהתפרסם?״ נאנחתי ושאלתי אותו. ״כלום.״ אמר. ״סלואן...יודע?״ שאלתי בחשש. ״הוא היה רוצה.״ ענה. ״ניפגש בכיתה, מאבי.״ אמר פתאום כשהיה צילצול.
רואן
״אז, היום תעבדו על הפרזנטציה שלכם, בעצם על מה תדברו ואיך תדברו יותר נכון בזמן שתציגו את העבודות שלכם. אבל קודם, הצטרפו שני תלמידים חדשים לכיתות שלנו. לוסי, תרצי להציג את התלמיד החדש שלך?״ המורה סוזן שאלה את המורה שלנו. ״כן בהחלט, תכירו את דקס.״ המורה לוסי אמרה.
״ולכיתה שלנו, מצטרפת תלמידה חדשה ששמה יאז. יאז, את תעבדי עם דקס שם בסוף. ו..מאבי. תוכלי לעזור לה עם העבודה?״ שאלה המורה סוזן ומאבי הנהנה בראשה. ״הכול את לוקחת על עצמך?״ שאלתי את מאבי בזמן ששרטטה במחברת שלה שמלות. ״זה לא שאני לוקחת על עצמי. פשוט סומכים עליי. זה הכול.״ נאנחה. ״יו חנונית, יש מצב את עוזרת לנו עם הקריטריון הזה כאן?״ סלואן פנה אליה פתאום. ״עשיתי לך מספיק טובות סלואן. פעם אחת בחיים שלך תתמודד.״ ענתה בעצבים. ״אם זה קשור למה שדיברנו ברכב..״
״עכשיו אתה רוצה לפתוח את זה? באמת?״
״זה הרגל כבר, מתי תביני את זה?״ ענה לה ומאבי הרימה את ידה.
״אני יכולה לצאת לשירותים?״ שאלה בעצבים. ״כן בטח, מאבי. צאי.״ המורה אמרה ומאבי יצאה בכעס מהכיתה. ״יש לי דחוף, המורה.״ הרמתי את ידי גם. ״השותפה שלך לעבודה הרגע יצאה, רואן.״
״אה באמת? לא שמתי לב.״ חייכתי והיא אישרה לי לצאת.
״אוקיינוס?״ קראתי ומצאתי אותה יושבת על אחד הספסלים במסדרון. ״תעזוב אותי, רואן.״ שיחקה בידיה. ״לא ידעתי שאת בקטע של להבריז פתאום.״ אמרתי והוא לא הסתכלה עליי. ״מה קרה?״ שאלתי. ״כלום. כלום לא קרה, בסדר?״ אמרה בעצבים. ״למה בכלל אתה יצאת?״ שאלה. ״כי לא רציתי לתת לך להיות לבד. אין בעד פאקינג מה.״ אמרתי והיא צחקה קצת. ״עכשיו, תספרי לי מה קרה.״ שאלתי שוב. ״זה..סתם משהו בין ההורים שלי וביני, שאיך לא,קשור גם לסלואן.״
״מה הוא עשה הפעם?״ המשכתי לשאול. ״הרגל קבוע. אם אתה יודע למה אני מתכוונת..״
״וההורים שלך גילו?״
״לא, אבל הם מאשימים אותי בזה. הם עכשיו דואגים לי ודורשים שאפסיק עם מה שאני עושה.״ לא הבנתי כלום. איך אפשר לחשוד במאבי שהיא לוקחת סמים? אלוהים, זה בכלל לא קשור אליה.
״הם חושדים שאת לוקחת סמים?״ שאלתי וחרדה הופיעה בפניה. ״לא! אלוהים, אני לא יודעת מה עובר להם בראש, אבל ניסיתי לדבר על זה עם סלואן והוא לא בדיוק הקשיב.״ אמרה בעצב ואני הרגשתי אשם.
פאק.