הצטלבות-סדרת ההצטלבויות #1

פרק עשרים ואחת~

מאבי
״התגעגעתי אלייך,״ רואן נכנס לדירה ונישק את מצחי. ״עברו רק כמה שעות.״ צחקתי. ״בסדר. עדיין התגעגעתי. אז, מה עשיתן?״ שאל והתיישב על הספא. ״סתם, ראינו טלוויזיה. ואתה?״ שאלתי והתיישבתי לידו. ״סתם, הלכנו לאיזה בר ודיברנו קצת. אגב, יש תחרות השבוע אז אני מקווה שאת פנויה.״ חייך. ״כן אין לי משהו מיוחד. הייתי אמורה ללכת להתנדב בבית החולים אבל אני אבטל. גם ככה הם חייבים לי שם.״
״אולי נכניס אותך בתור עזרה ראשונה לקבוצה שלנו. זה יעזור.״
״אין לי הסמכה רשמית לזה. כלומר, אני יכולה לעזור אבל אני לא רופאה.״ הסברתי. ״את רוצה להיות?״ שאל. ״אני לא יודעת כל-כך האמת אם אני רוצה את זה עכשיו..פעם רציתי אבל היום פחות.״
״אז מה את רוצה להיות בעתיד היום?״ שאל והיססתי. ״סופרת. את זה אני ממש רוצה. אבל אני חייבת משהו כגיבוי. אז לגבי זה, אני לא יודעת.״ הוא עיקם את ראשו והסתכל עליי. ״זמרת,״ אמר כעובדה. ״ברצינות רואן? מה העניין שלך בזה?״ שאלתי. מהצד זה נראה כאילו הוא לוחץ עליי, אבל אני מרגישה שהוא מנסה לדחוף אותי לעוד כיוון של הצלחה. ״העניין שלי בזה הוא שאת כישרון מבוזבז. ואני לא אוותר לך לגבי זה. אני תמיד אזכיר לך שיש לך את זה, ואת פשוט צריכה לרוץ על זה.״ אימי תמיד אמרה לי שזה מקצוע פשוט מידי, ושעדיף שאעשה משהו יותר רשמי. אף פעם לא הרגשתי שבאמת לוקחים אותי ברצינות בעניין הזה כמו עכשיו.
״אולי כשאהיה יותר מבוגרת ארצה.״ ניסיתי להתחמק.
״אוקיינוס, כשתהיי מבוגרת את תתחרטי על הרגע הזה שאת לא עשית מה שאת רוצה שיכולת. אבל אני לא רוצה לגרום לך לעשות משהו שאת לא רוצה. את חושבת על מוזיקה בכלל?״ 
״באיזה מקום..פעם זה ממש תיאר אותי. עד שפשוט ירד לי מזה וכל הרצון נעלם. אבל להגיד שאני לא חושבת על זה? אי-אפשר.״
הרגשתי כאילו המחשבה על זה הורגת אותי. אהבתי, ואני עדיין אוהבת. אבל אני לא במקום הזה. ״אוקיי, אז אני מתאגר אותך שלאט לאט תתחילי להרגיש את זה שוב.״ הוא אמר בחיוך.
״בסדר, אני אנסה ׳להרגיש את זה שוב׳ כמו שאתה אומר.״ הוא חייך והסתכל על שפתיי. מבטו השתהה על עיניי וחזר לשפתיי וחיוך עלה בפניו. ״מה תעשי אם אנשק את השפתיים האלו
עכשיו?״ שאל ועלה לי חיוך על הפנים. ״לא יודעת..״ עניתי והוא הטיח את שפתיו על שפתיי. ״לא יימאס לי מזה,״ הוא מלמל תוך כדי שטרף אותן. ״לעולם.״ המשיך.
***
״אני שמח לראות אותך, מאבי.״ המנהל קרא לי למשרדו יום אחרי שחזרתי ללימודים. כל המורים בירכו אותי לשלום ונתנו לי הקלות עם כל מיני פרויקטים שנתנו לי מראש. ״אז, מחר מגיעה לכאן המפקחת צ׳ייס. את זוכרת אותה? המפקחת מליסה צ׳ייס.״
״כן אני זוכרת. יצא לי לשמוע עליה שהזכרת אותה כמה פעמים בעבר.״ עניתי. אישית, לא פגשתי אותה. אבל כן שמעתי עליה.
״יפה. אז אני צריך שמחר תערכי לה כאן סיור בבית הספר ותסבירי לה על כל הדברים והפרויקטים המיוחדים בבית ספרנו. כמובן, שזה ייחשב לך שעות מעורבות. למרות שבנינו, את לא צריכה.״ גיחכתי קצת. ״השיעורים מחר-״
״רוב השיעורים מחר הם שיעורים קוליים וטכנולוגיים. או שהמורים ירצו על חומר שכבר למדתם ויחזרו איתכם עליו, או שפשוט יראו לכם סרטונים המסבירים על החומר ויסבירו תוך כדי. את לא תפספסי כלום. אבל, אני רוצה שתציגי לה בעיקר את פרויקט ״שילוב בוגרים״ שזה הפרויקט שהכיתה שלכם הוצמדה לאחת מכיתות י״ב. אני גם רוצה שתציגי לה את השותף שלך לעבודה בפרויקט הזה, רואן. אם כמה שאני לא מתלהב מזה, אני יודע שאת תדעי מה לעשות.״ הוא חייך וההערה העוקצנית בסוף הציקה לי. ״אין בעיה. אני אדבר איתו. אתה יכול לסמוך עליי,״
״לא היה לי שום ספק בזה. את משוחררת.״ וכך יצאתי ממשרדו של המנהל.
***
״את בעצם אומרת לי להתנהג יפה בפני מפקחת שטותית?״ רואן גיחך ודקס איתו. ״טוב, כן. כי אתה לא צפוי ושנינו זקוקים לזה.״ הסברתי. ״אוקיינוס, אנחנו לא זקוקים לזה. הבית ספר זקוק לזה.״
המשיך לגחך. ״אבל בסדר, בשבילך אני אתנהג יפה.״ המשיך.
״וואו! תוציאו מצלמות! הרגע רואן הייטווד הודה שהוא יתנהג יפה!״ דקס המשיך לצחוק איתו. ״דרמטי מידי. הוא כבר בטח עשה דברים שהיו דורשים צילום גם.״ אליף הוסיפה לדבריו של דקס בזמן שישבנו במרפסת בדירה. יאז לא באה בגלל שרואן הזמין את דקס, וסלואן לא בדיוק פיכח בשביל לבוא.
״כן כמו-אוקיינוס, את הסם הכי חזק בעולם.״ דקס ואליף ואני צחקנו. ״באמת סיפרת לו את זה?״ שאלתי את רואן הזועף. ״טוב, כן. אבל לא ציפיתי שהוא יצא כזה בוגד.״
״רואן רק אל תרביץ לי, טוב? הגוף היפה שלי לא ישרוד, וחברה שלך אוהבת את הבדיחות שלי. אה-וגם יש לנו תחרות השבוע.״
״כולם צוחקים מהבדיחות שלך. אל תחמיא לעצמך.״ דקס הוציא לו לשון. ״מול מי התחרות הזאת?״ שאלתי. ״סתם זאת תחרות מטופשת אחת האחרונות. התחרות שאחריה כבר תהיה בין עירונית.״ רואן הסביר. ״מטופשת או לא-אנחנו חייבים לנצח. אם לא נצטרך לשחק עוד כמה תחרויות קטנות. יש הרבה כסף על הכף.״ דקס המשיך אותו. ״איך בכלל עושים מזה כסף?״ אליף שאלה. ״בתחרויות הקטנות זה הימורים לא חוקיים. שבעצם הקבוצה שהפסידה נותנים את כל הכסף שלהם לקבוצה שניצחה. וכל מי שהימר על הקבוצה שניצחה, מקבל כסף מהקבוצה שהפסידה.״ רואן הסביר. ״ואלו שתמכו בקבוצה שהפסידה?״ אליף המשיכה לשאול. ״אז הקבוצה שהפסידה צריכה לשלם להם את כספם בחזרה. בגלל זה זה לא חוקי התחרויות הקטנות האלו. מלא תביעות היו ומלא פשיטות רגל. לא נעים.״ דקס המשיך את ההסבר של רואן. ״ובתחרויות גדולות כבר סוכנים רשמיים עושים את כל ענייני הכסף. יש אנשים שהתעשרו ואז פרשו. אבל לפחות הם עשו את הכסף שלהם.״ רואן מלמל. ״תגידו, מה השם שהייתם נותנים אם היה לכם עכשיו ילד?״ דקס פתאום שאל ורואן פער את עיניו. ״מאיפה זה בא עכשיו? הכנסת מישהי להריון?״ רואן שאל. ״תרגע , לא הכנסתי אף אחת להריון. וזה גם לא ספציפית אליכם. אני מדבר עלינו כאנשים יחידים. נניח, אם לי היה ילד, הייתי קורא לו ראיין סטארק.״ צחקתי. שאלה כל-כך לא קשורה.
״טוב, אם לי הייתה ילדה הייתי קוראת לה איפק.״ אליף הצטרפה גם. ״אוקיי, מוזרים שכמוכם.  אני לא מאמין שאני עושה את זה, אבל אם לי היה ילד, הייתי קורא לו ריידר.״ רואן גם הצטרף והוא הסתכל עליי, מחכה לתשובה שלי. אני לוקחת את הכול בצחוק כי, אין מצב שיהיה לנו ילד שיקראו לו ריידר. וגם אני מדחיקה את המחשבה הזאת עכשיו, ילדים.. אבל זרמתי עם השטויות האלה. ״אם לי הייתה ילדה, הייתי קוראת לה..דניז״ חייכתי למחשבה הזאת. ״אוף השיחה נהייתה כבדה. דקס, תמשיך לספר בדיחות.״ שמחתי שאליף פטרה את כולנו מהמבוכה הזאת. או שכך, לפחות אני הרגשתי.