גונתן קבארו:
אני נכנס לחדר הישבות ומסדר מעט את חליפתי,אני הולך לכיסאי בקצה השולחן ומתיישב. נוכחותי מספיקה בשביל להשתיק את כולם,מה שגרם לחדר להשתתק במהירות.
חדר הישיבות היה גדול,אבל לא מספיק בשביל כל אנשיי.
חלקם מהגברים עמדו כשיד בכיסאם,והגברים החשובים יותר התיישבו.
סמואל ופאביו התיישבו לצידי בשני הצדדים.
"אני מאמין שכולם נוכחים,נתחיל." אני אומר בקול עמוק.
״כפי שכולכם יודעים,אתמול נתפס הבוגד ששיתף פעולה עם המאפיה הרוסית. הוא נרצח בדם קר על ידי,וזה מה שיקרה לכול בוגד מזדייין שיעז לבגוד לטובת האויב.״ אני אומר במבטאי האיטלקיי.
חיילי לא מעזים להוציא ציוץ,רק מהנהנים בראשם במבט קשוח. ״עכשיו,״ אני מרים מעט את קולי. ״אנחנו צריכים להיות מוכנים לכול תרחיש,אנחנו צריכים להיות מפוקסים על המטרה. להשמיד אחד ולתמיד את המאפיה הרוסית.״
מבטם הופך לאפל יותר ויותר ואפילו לחלקם עולה חיוך על פניהם. בדיוק כמו שאימנתי אותם להיות,חסרי רחמים.
״אני רוצה לראות אתכם עובדים ללא סוף,אני רוצה לראות את עיניכם מלאי הרעל,מתאמנים ללא סוף עד נמצא אותם ונהרוג את כולם. האם זה ברור?״
״כן,קאפו!״ גברים רבים עונים יחד,וחלקם מהנהנים בראשם.
במשך השעה הבאה חלק מהגברים מציגים בפניי את רעיונותיהם ומשתפים בפני כולם,מריאים את המידע הנוסף שגילו על הרוסים וכל דבר שיעזור לנו להשמיד אותם.
ביום שבו אחזיק את גופתו של דומינק,אדע שנקמתי הושלמה,אדע שניצחתי.
בריאנה הילי:
אתמול העברתי את המשך היום בעזרה לאמה בחממה,עד שמחר אתחיל את העבודה שקיבלתי בתור מזכירה.
אמה שיתפה אותי בכך שחשבה שאקבל תפקיד בסיסי ולא עבודה במשרדי האחוזה.
אמה לא ציפתה שזאת העבודה שאקבל,ששאלתי אותה למה היא מתכוונה היא העבירה נושא במהירות ואני בחרתי להתעלם מכך כאילו לא קרה דבר.
היא גם הזהירה אותי מהבנות במשרד,היא טענה שהן נחשות לא קטנות בעוד שאני צחקקתי בתגובה. נתקלתי בלא מעט בנות כאלו בתיכון אבל למזלי ידעתי להסתדר איתן מצויון,עד כדי כך שהושעתי בכללן.
״בוקר טוב מותק!״ אני נכנסת לחדרה של פרי אוחזת בכוס הקפה שלי,אני מניחה את הכוס על השידה הקרובה ומתקרבת לפתוח את תריסי החלון.
״לא!״ קולה הצרוד של פרי נשמע, אני מסובבת את ראשי ורואה את פרי
עם ראשה מכוסה בשמיכה אני משחררת צוחק שקט ומתקרבת למיטתה.
״ילדה,את לא רוצה לאחר להיום הראשון בבית ספר,נכון?״ אני שואלת כשאני מרימה את השמיכה מעל ראשה בפתאומיות.
