גונתן קבארו:
כמה שעות לפניכן....
אני יושב במשרדי,כשסמואל אחי התחיל להסביר לי על הסחורה שאמורה להגיע מספרד בשבועות הקרובים.
מאז מותו של הקאפו של ספרד על ידי הרוסים,הקאפו הנוכחי,דוויד,אחיו הקטן,החליט לשתף איתנו פעולה ולעזור לנו לנקום בו יחד.
בתור עזרה הספרדיים שולחים לנו מידע סודי וכל מיני סוגי נשקים שפיתחו בטריטוריה שלהם. בהתחלה לא אהבתי את הרעיון,וכך גם סמואל רק פאביו היה בעד שיתוף הפעולה.
לבסוף,הגענו להסכמה. נשתף איתם פעולה. אבל אם יתגלו כבוגדים גורלם יחתם בדם חדש וטרי.
כשאנחנו עוברים על המסמכים,פאביו נכנס למשרדי מבלי לדפוק כשהוא מחזיק בידו תפוח ירוק.
״הילדה הזאת משוגעת.״ אומר פאביו באנחת ייאוש. למשמע האמירה גופי נדרך כולו. אני יודע בדיוק על איזו ילדה הוא מדבר.
אני מרים את מבטי אליו,נועץ בו מבט כשהוא נוגס בתפוח ומתיישב בכיסא לצידו של סמואל.
״מה?״ הוא שואל כשאני עדיין נועץ בו את מבטי,הוא נוגס ביס נוסף בתפוח ומפנה את מבטו לסמואל.
״מה אתם עושים,״ שאל ״סופרים כבשים?״ שואל בבדיחה.
״חרוז!!״ הוא מודיע בקול חנוק כשהוא עדיין לועס את חתיכת תפוח בפיו.
״לעזעאל תאכל בשקט!״ סמואל אומר באנחת רוגז לפאביו בעוד שפאביו ממשיך לנגוס בתפוח בפרובקציה.
סמואל נועץ בפאביו מבט מזהיר כשעל פניו של פאביו עולה חיוך זחוח. אני מתעלם מהשניהם ומעביר את מבטי למסך המחשב,״הולנטינה הזאת משוגעת. היום בבוקר היא עשתה לי קבלת פנים עם מטאטא.״ אני לא מעז להוריד את עייני מהמחשב אבל קשוב לדבריו של פאביו.
״מה יש לך להגיד על זה,גוני?״ אומר פאביו,מדגיש את הכינוי שהדביק לי בפרובקציה.
אני מרגיש את לסתי מתכווצת,״פאביו חשבתי שהקפה של שלשום בבוקר אספיק לך. עכשיו אני מתחיל לחשוב שטעיתי״.
״לא!!בלי קפה! זה הורס לי את החליפות.״ אומר ברצינות מלאה כשאני מהנהן במבט אטום וחוזר למחשב שלי.
״אז על מה דיברתי? אה,כן הילדה המשוגעת״. אומר פאביו ומנענע מעט את ראשו.
״היום היא נכנסת לי למשרד בשעה 8:00 בבוקר, כשהיא מתחילה ב9:00 קצת חשוד הייתי אומר,לא?״ שואל פאביו במבט שואל כשגבותיו מעט מתכווצות.
״היא עברה בדיקה רקע?״ קולו של סמואל נשמע כשאני מרגיש את עיניו נעוצות בי. ״גונתן?! נתנת למישהי זרה עבודה באחוזה מבלי לבדוק על העבר שלה. וואו אל תגיד לי שהיא-״ אני ממהר לקטוע את שטויות שפאביו מוציא מפיו.
״לא. אני לא שכחתי לעשות את זה.״ אני משקר. המחשבה אפילו לא עברה בראשי,מה שהיה דיי טיפשי מצידי וחסר אחריות. ״התייקה נמצא אצל ראול,הוא אמור לעבור במשרד שלי היום ולמסור לי אותה.״ דבריי גורמים לפאביו להוריד את חיוך הזחוח מפניו.
