בריאנה היילי:
כמעט טבעתי.
כמעט. הודות לגונתן.
למזלי עברתי דברים יותר קשים וגרועים בחיי,למרות שזה בהחלט היה רגע מלחיץ.
תגובתו של גונתן הייתה מוזרה. ממש מוזרה.אני לא רגילה לראות אותו ככה.
אני לא רגילה לראות אותו כל כך...רגיש.
לפני חצי שעה,אחת מהמשרתות הודיעה שבקרוב תתקיים פגישה בשביל שנתכנן את הנסיעה ל...?
את זה עדיין לא ידעתי. אדע בקרוב.
אני מסיימת לכפתר את ז'קט הבלייזר השחור,העקבים האהובים עלי משמיעים צליל על רצפת החדר בכל פעם שצעדתי.
אני מביטה בטבעת המבריקה שהונחה על אצבעתי באופן מושלם.
הטבעת הזו הייתה שייכת לאמי,כשאוליבה הייתה בת 19 אמי העבירה לה אותה בכבוד ובגאווה.
ועכשיו,אחרי שאחותי איננה אם כל הצער והכאב שבדבר,הטבעת צריכה להמשיך ולעבור בין דור ודור.
זאת אומנם הייתה טבעת ישנה אולם יופיה של הטבעת נשאר שלם ומובהק.
לפי מה שנודע לי עד עכשיו,מחר,נצא למדינה מסויימת שבה נמשיך את התוכנית של גונתן.
פתחתי את דלת חדרי,אני עוברת בסלון שמה סרינה ישבה כשלצידה פרי,ראשה על כתפה כשהייתה מרוכזת במסך בטלוויזה.
״שלום.״ אני לוחשת,לא רוצה להפריע להן באמצע שידור הפרק של ברבי.
היחידה ששמה לב אלי הייתה סרינה,על פניה עלה חיוך,״שלום לך,יש לך פגישה?״ שאלה בלחישה כשעל פניה חיוך.
״כן.״ אני מסמנת בשפתי בחיוך.
״בהצלחה!״ אומרת סרינה בקול מה שגרם לפרי להעביר את מבטה מהמסך לפני.
״וואו,את מאוד..יפה.״ אומרת פרי שבחנה את בגדי.
״תודה,ילדונת.״ על פני עולה חיוך קטנטן.
״ביי!״ אומרת פרי בצהלה לפני שחוזרת להתרכז במסך הטלוויזה.
אני מצחקקת למראה פרצופה המרוכז ומתקדמת לכיון חדר הישיבות.
לא יכולתי להתעלם ממבטם של הגברים שהיו שם,בהו בי כיאלו הייתי חלון ראווה.
אני נכנסת לחדר הישיבות שעייני פוגשות ישירות את של פאביו.
היה ניתן לראות על פניו שהוא לא רגוע.התחלתי להרגיש רע בשבילו.
אחרי הכל,הוא לא ידע.
״בריאנה,״ הוא לוחש את שמי ומודא שאף אדם לא שמע,״אני באמת ממ-״ אני ממהרת לקטוע את דבריו.
״פאביו,הכל בסדר. סלחתי לך.״אני מעלה חיוך קטן על פני.זה היה ברור שלא הייתה לו כוונה רעה.
הוא מחייך בעדינות,״תודה.״ בדיוק אז נכנס סמואל בהליכה ישר אלינו.
אני מהנהנת לעברו כשהוא מחזיר לי מבט.
