בריאנה הילי:
יצאתי מהמקלחת ונכנסתי לחדרי,הוצאתי מארוני כמה בגדים שהשאלתי מארונה של אמה.
אחרי שלבשתי במהירות את הטייץ השחור והקפוצון,התחלתי לסרק את שיערי הרטוב בזמן שחשבתי בראשי על מה שקרה אמש.
אחרי שמר רובוט הסכים לעזור הוא ביקש או יותר נכון ציוה על פאביו ללוות אותי חזרה לבקתה של סרינה. הוא כנראה חשב שאברח.
את האמת,שמחתי שהוא בסופו של דבר לא בחר להרוג אותי. הרגשתי הרגשה מוזרה. כיאלו שאני תחת הגנה מלאה. הרגשתי מוגנת ואני אפילו לא יודעת למה.
מחשבותיי נקטעו ששמעתי מחדרי צלצול בדלת,״מישהו בדלת!״ מודיעה פרי מלמטה.
״אז אולי תועלי בטובך לפתוח?!״ קולה של אמה נשמע ברוגז.
מפה אני מצליחה לשמוע את אנחת הייאוש של פרי ואת צעדיה לדלת,אני יוצאת מחדרי ופוגשת את אמה במסדרון כשהיא מתלוננת בפני על פרי.
אני רק צחקתי מהצד.
כשאנחנו מגיעות לסלון אנחנו מפנות את מבטנו לדלת ורואות איש גבוה בחליפה,אני מעבירה את מבטי לאמה בשאלה והיא מסמנת בשפתיה ללא קול. ׳מה קורה פה?׳ אמרה. אני מסמנת גם כן בשפתי ללא ציוץ ׳אני לא יודעת!׳
למזלנו סרינה נכנסה למטבח ומהירה אל הדלת,פרי עמדה מול דלת הבית ופשוט בהה בבחור. היא הייתה קפואה.
״שלום מיס האנטר,ולנטינה נמצא?״ ליבי קפץ עמוק לתחתונים למשמע שמי המזויף. אפשר להגיד שכבר התרגלתי לשם הזה.
אני בולעת את רוקי ומתקרבת בצעדים בטוחים לדלת ,״כן?״ אני שואלת במעט בלבול.
״גברתי,הבוס קורא לך לחדרו״. אמר אחד מחיילים.
״בסדר,אסיים להתארגן ואבוא עוד כמה דקות.״ אני אומרת בקול עדין.
״הוא ביקש שתגיעי מיד.״ אומר החייל ברציניות במעט בהלה במבטו. הוא מפחד ממנו.
״זה בסדר,אבוא עוד כמה דקות לא יקרה לו דבר, נכון?״אני מעט מצחקקת ומורידה את חיוכי שאני רואה את מבטו הרציני של החייל.
״אם לא תבואי כרגע הוא יעשה לי את הגרוע מכול.״אני בולעת את רוקי בלחץ.
הוא באמת מסוגל לרצוח חייל שעובד ומשרתת אותו?
אני נאנחת.״בסדר,אבוא.״ אני מסובבת את ראשי ומביטה במבט המפוחד של סרינה,במבטה המבולבל של אמה ומבטה של פרי שהיה נעוץ בבחור.
כשאני מגיעה לדלת משרדו אני מודה בליבי שלא נתקלתי במזכירתו,קלרה.
לקחתי נשימה עמוקה לפני שנגשתי לפתוח את הדלת,אני פותחת את דלת משרדו וצופה בו מעביר את עייניו מהמחשב אליי,״קראת לי?״ אני שואלת.
״ילדונת,את לא פותחת את הדלת לפני כשאת דופקת. זה ברור?״ הוא מטיח בי בזעם.
״בסדר.״ אני משתמשת במעט הביטחון שנשאר לי ואומרת בקצרות.
אני צועדת על עקבי ומתיישבת בכיסא שמולו,רואה איך מבטו משתנה.
לא אשקר,זה דיי משעשע לעצבן אותו.
