בריאנה היילי:
כשהדלתות החליקו סוף-סוף לשני הצדדים ונפתחו, הופתעתי לראות את אלפי האנשים שנכחו כאן למרות השעה המאוחרת.
שיערי היה מסולסל בגלים עדינים,על גופי הוצמדה שמלה שחורה פשוטה אך אלגנטית ומעל פני איפור קל ועדין שהדגיש את עייני הכחולות.
האנשים סביבנו רקדו בפראות,ריח מדהים של אלכוהול זיעה וסיגריות השתלבו יחד.
הריח פה היה יותר גרוע מריחו בחדר של נירו.
אני לא הייתי רגילה לשתות וחלף זמן מאז שהרשיתי לעצמי להשתחרר ולרקוד בחופשיות,אך הפעם הייתי צריכה את זה.
לפחות כך אוכל לקבל דחייה זמנית מהמחשבות שלי ולכבות אותם לשעות הקרובות.
אנחנו מפלסות את דרכינו אל הבר,נדחפות בין ההמון הרועש.
"גבירותי." קולו של פאביו נשמע ברישמיות,מבטי עולה מעלה ולבסוף מוצא את פניו של פאביו.
"את נראת נהדר,מותק." הוא לוקח את ידי ומסתובב אותי סיבוב קל,אני צוחקת בשקט.
"לבבות רבים יישברו הערב. ולצערי,אני לא חושב שזה ימצא חן בעייני גונתן." אומר פאביו,אני מגלגלת את עייני אבל צוחקת.
צחוקי נכבה כשההבנה מחלחלת לתוכי.
רגע.
בבקשה אל תגידו לי שהוא נמצא פה.
פאביו פנה לאלנה וקלרה ובנתיים אני ניצלתי את הזמן כדי להביט סביב.
שיט.
אני מעיפה מבט לעבר הקצה השני של הבר,עיניו הירקות הכהות נראות מרהיבות בתאורת המועדון.
בעיניו ניצת רגש,אך לפני שיכולתי לבחון זאת הוא נעלם מהר מדי מכדי שאבין אותו.עיניו הירוקות בוחנות כל חלק בי,הוא מהדק את אחיזתו סביב כוס הזכוכית שבידו.
הבעתו משלבת כעס והקלה.
הלב שלי החסיר פעימה. זה היה בלתי אפשרי לקחת נשימה עמוקה,הראש שלי התחיל להסתחרר.
תהיתי מתי אפגוש אותו שוב,אך לעולם לא ציפיתי שזה יקרה כמה שעות אחרי.
לפתע שפתי החלו לעקצץ מעט,תחושת שפתיו על שפתי הורגשה בחמימות וגרמה לליבי לכואב בתוך חזי מבלי לדעת בוודאות למה.
זו הייתה רק נשיקה,בריאנה. רק נשיקה.
לא הייתה לה שוב משמעות,זאת הייתה טעות מוחלטת. אולי באמת עדיף להתנהג כאילו הנשיקה הזו לא קרתה.
אצא כלבה אם אגיד שרציתי אחת נוספ-
לא! לא! לא!
זו הייתה רק נשיקה.
זהו זה. לא אחזור על הטעות הזאת שוב.
לאבד שליטה היה איסור מוחלט. במיוחד שמדובר בשפתיו של הבן האדם הכי אכזרי וקר באיטליה.
