בריאנה היילי:
לאחר שבוע-
״סיימנו להיום?״ אני שואלת מתנשפת בכבדות,נשענת אחורנית על הקיר מאחורי גבי.
״סיימנו.״ אומר פאביו שכוב על הרצפה כמו סמרטוט,מתנשף במרץ. לפני ארבע ימים,גונתן החליט שבמקומו פאביו היה זה שיאמן אותי.
כשניסיתי לשאול את פאביו מה הסיבה לכך אמר שכנראה היה עסוק
בעבודתיו. וכך עדפתי להשאיר את זה.
בשבוע האחרון פאביו ואני התחברו אחד לשני וגם הבנתי שהוא לא כזה נורא כמו שחשבתי.
עבדנו ביחד מעולה וסיימנו את העבודה במהירות. ולאחר מכן המשכנו להתאמן בחדר האימונים. הוא הפך להיות כמו האח שתמיד רציתי.
הופתעתי לגלות שאני בכושר טוב יותר מפאביו.
כשאמרתי זאת בפניו הוא טען שזה בגלל מגש הפיצה שאכל שלשום. הוא אמר את זה כל יום.
אני נעמדת על רגלי ונגשת לבקבוק המים, מצמידה אותו לפי ומרגישה הקלה כשהנוזל השקוף יורד בגרוני.
פאביו מעביר מגבת על פניו ונעמד,מניח את המגבת על כתפו.״ אם אחים שלי שואלים אני נתתי לך לנצח.״
אמר כשאני פורצת בצחוק.
״אל תדאג פאב אף אחד מהאחים שלך לא ידע.״ הוא מתיישב לידי,מעביר בי מבט כהוקרת תודה.
״אני רעב.״ לאחר כמה שניות של שקט הוא מתלונן,מעביר את מבטו אלי כשאני מניחה את הבקבוק על הספסל.
״גם אני.״ אני מתוודה באנחה עייפה.
״המבורגר?״ שואל פאביו שמביט בי בעיינים נוצצות. זה תמיד קרה שהוא דיבר על אוכל.
״ברור.״ אני אומרת במעט התלהבות שעל פניו של פאביו עולה חיוך קטן.
אנחנו יוצאים מחדר האימונים כשקבוצה של חיילים עוברת מולנו כשפאביו מהנהן להם.
״למה הם כל כך רצינים? אפילו אתה לא נראה ככה. וחוץ מזה,זה נראה כיאלו יש להם עצירות.״אני שואלת באי הבנה ובמבט זועף לעברם כשפאביו מגחך.
״משהו כזה,״מלמל בנשימה. ״בריאנה את משהו מיוחד״. מלמל בצחוק כשאני מגלגלת את עייני.
״אני יודעת,״ אני ממהרת לומר,״ושמי זה ולנטינה זוכר?״ אני מזכירה לו כשהוא ממהר להנהן. שמי באחוזה נשאר גלוי ואף אחד לא ידע על זהותי חוץ מהאחים קבארו.
״אני חייבת להתקלח.״ בעייפות אני אומרת כשאנחנו עוברים בחצר האחוזה,״את מוזמנת לקפוץ״.
העביר את מבטו לבריכה העצומה שהייתה מולנו,אני מגלגלת את עייני בגיחוך.
״מה? זה היה יכול להיות מאוד מרענן.״ הוא מצחקק שהוא משלב את ידיו על חזו.
אנחנו ממשיכים ללכת לעבר הבריכה,בשנייה שהוא לא שם לב,אני מושיטה את ידי הפצועה ודוחפת אותו לאחור בכל הכוח.
