פרק 37

972 78 35
                                    

בריאנה היילי:
"פאביו!" אני נצמדת אליו כשקול פיצוץ מהדהד באוויר, עשן שחור מתפשט סביבנו ומטשטש את שדה הראייה.

הדף הקשה מפיל אותנו לאחור, מצאנו את עצמנו מועפים לאחור ישירות אל הרצפה הקרה, שרועים מכאבים.

שניות לאחר מכן, צלצולים ממלאים את האווירה, והדלת שהובילה לכניסה למועדון נפתחה, צעקות נשמעו מסביב ואנשים מבוהלים רצים במהירות.

כשהראייה שלי מתבהרת, אני מבחינה במכונית של ג׳ונתן, שלפני כמה שעות הייתי בה, להבות יוקדות עולות ממנה, עשן סמיך שורף את עיניי, ריח השריפה חודר במהרה אל נחיריי.

אני מפנה את מבטי אל פאביו, הוא שוכב לידי עם הפנים כלפי מעלה, זרועותיו כרוכות סביב גופו, עיניו היו פקוחות למחצה.

לרגע שמעתי צעדים מאחורי, וברגע האחר הרגשתי זרועות חזקות עוטפות את מותני כשהן מושכות אותי לישיבה, מהדקות את אחיזתן במותני ומנסות לשמור על שיווי משקל.

"את בסדר?" שמעתי את קולו הלוחש של ג׳ונתן ואת הדאגה הסמויה בקולו. הוא מסיט הצידה את שערי הסתור, רוכן ומעביר את אגודלו על פניי ברפרוף.

"אני חושבת," מלמלתי כנגד שפתיו, ורק אז הבנתי עד כמה אנחנו קרובים. עקבתי אחרי המבט הזועם של ג׳ונתן, ושמתי לב שהוא מסתכל על האצבעות שלי, חבורות חדשות הופיעו על פרקי האצבעותיי, ומהבעת הפנים שלו, כנראה שהוא לא אהב את זה בכלל.

בזווית העין אני מצליחה לראות את ידו המושטת של סמואל, פאביו אוחז בה ועומד על רגליו. כעס עדיין הופיע על פניהם, אבל למרות הכל הם ידעו לשים הכל בצד ולדאוג אחד לשני.

"את יכולה לעמוד?" שואל ג׳ונתן כנגד חזי, קולו עמוק ושקט, מעביר בי רעד קל. אני מנענעת בראשי לחיוב, נצמדת לזרועותיו שעוטפות אותי במהירות ועוזרות לי לשמור על שיווי משקל.

הוא רוכן קרוב יותר, ולחש באוזני, "תירגע, אני כאן. " אגודלו מרפרף על עור הפנים שלי, הוא מהדק את אחיזתו במותני כדי לייצב אותי,חמימות גופו מסבה לי נחמה מסוימת.

"תודה, אני בסד-" קולי מתעמם כשכדורים שורקים חולפים מעל ראשינו.

"פאק." סמואל מסנן בזעם, ומיד לאחר מכן דורך את אקדחו. "זה הגיע בדיוק בזמן."אומר פאביו, חיוך מעוות מופיע על פניו, שולף את האקדח ודורך אותו באוויר.

זה קרה כל כך מהר, ג׳ונתן לקח אותי בזרועותיו, מציב אותי מאחורי אחת המכוניות, הרחק מאזור הפיצוץ.

"בריאנה תישארי מאחורי המכונית ואל תזוזי, הבנת?" הוא מורה, תקיפות נשמעת בקולו, נימה נוקבת המרעידה את שלוותי.

אני נושכת את שפתי התחתונה,היסוס ניכר בעיניי,"אבל אני-" אני אומרת, ג׳ונתן קוטע אותי מיד.

יופי אכזרWhere stories live. Discover now