עוד סיכוי לאהבה

פרק 18- אני רוצה אותך :)

טיפות החליקו מעיניי ללא הפסקה כשברחתי מהמסיבה הרועשת, עד לשקט של הטבע החשוך.
רצתי הכי מהר שיכלתי, בלי לחשוב על זה שהאחרים עדיין שם בלי שום מושג, התעלמתי מהנעליים עם העקב הקטן שרק הקשו עליי ומהרוח הקרירה שחבטה בפניי כמו סטירות לפרצוף.

רצתי מהר, אך לצערי מייקל היה מהיר ממני, והוא תפס את מפרק כף היד שלי.
"אל תגע בי!" צרחתי בבכי, הסתובבתי אליו וראיתי שלסתו התהדקה כשבלע את רוקו. הוא נראה מבוהל וקצת מבולבל אפילו, והתנשם בכבדות, וגם אני אחרי שרצתי את כל הדרך עד לכאן, התרחקנו מהמסיבה עד שלא היה זכר לשירים.

"חכי." הוא הורה כשניסיתי להשתחרר מלפיתתו, קול מתחנן הסתנן לקול שלו, עיניי ננעצו בעיניו.

החרטה, האכזבה והתשוקה בערו בעיניו כמו אש ואני הסטתי את מבטי.
הרגשתי נבגדת ורגשות מעורבים התחוללו בי.
כעס, בלבול, אכזבה.

"עזוב אותי. אמה מחכה לך." גלגלתי את עיני וניסיתי להשתחרר שוב מידו שאחזה בידו, אך לשווא. הוא היה כמו בטון ולא ויתר לי.

הוא נשך את שפתיו והעביר יד בשיערו בתסכול, נאנח בכבדות, "את מוכנה לתת לי להסביר?" הפציר בפניי. "בבקשה,"

"אתה לא מבין שאני לא רוצה את ההסברים שלך?" יריתי בכעס, קולי היה חנוק והרגשתי חשופה ושבורה כל כך. הכאב הציף אותי כאילו נפער בור בבטני, והנשימות שלי היו כבדות. "אני מההתחלה ידעתי שהיא רוצה אותך."

"אבל אני לא!" הוא כמעט צעק, לא שחרר מאחיזתי. הוא נראה חסר אונים והלב שלי נשבר לרסיסים בחזה.

"לפי מה שראיתי אתה דווקא כן." המשכתי לעמוד על שלי, לא התכוונתי לוותר לו על זה. דמעות נוספות נקוו בעיני ומחיתי אותן בידי הפנויה, מייקל נשבר מבפנים, ראיתי זאת על הבעת פניו הכאובה.

"אוליביה. אני כל כך מצטער." הוא לאט לאט ובעדינות שחרר את ידי והביט מטה במלוא גובהו, ישר אל תוך עיני. "אני נשבע לך שזה לא איך שזה נראה. בחיים לא הייתי עושה לך דבר כזה."

משום מה, אפילו שהוא שחרר מאחיזתי לא ברחתי.
רציתי להמשיך לשמוע את קולו.

עם כמה שכעסתי עליו עכשיו, משהו בתוכי לא נתן לי ללכת. יכול להיות שבתוך תוכי אפילו רציתי לשמוע את ההסבר שלו. משהו פה היה דפוק, ורציתי לדעת מה לעזאזל קרה, רציתי למצוא הסבר הגיוני.

"אמה נישקה אותי. לא אני אותה." הוא התחיל להסביר, בוחן את תגובתי בשקט, ואני התמקדתי בלנשום עמוק. "מרוב שהייתי שיכור לא עצרתי בעדה בהתחלה. לא הייתי בשליטה, אוליביה, לא ידעתי אפילו מה קורה, אני נשבע לך." הבטיח בקול צרוד, עיניו נצצו בתחינה וכל גופו היה מתוח, מהכתפיים עד לכפות רגליו. "אחרי כמה שניות קלטתי מה קורה ועצרתי אותה." הוא חיכה כמה שניות, שאקלוט את מה שהוא אומר, אבל לא השתכנעתי. זה שהוא שיכור לא היה הסבר מספק בשבילי, וגם אם זה היה, הכעס ותחושת הבגידה היו חזקים כל כך שלא יכולתי לחשוב על משהו אחר.