עוד סיכוי לאהבה

פרק 28- מת לנשק אותך :)

"מותק," אמרה אימי בטלפון, "אנחנו נהיה בבית בעוד שעה."

קפצתי מהמיטה בהתלהבות, מתעלמת מהעייפות הכבדה שהכבידה על עיניי. "יופי!"

"בדיוק התחלנו לנסוע הביתה. אני צריכה לזוז, אוהבת אותך מתוקה שלי."

"גם אני." חייכתי לעצמי, וכשהשיחה התנתקה יצאתי מהחדר לשירותים, צחצחתי שיניים, התארגנתי וירדתי למטה.

עכשיו שמתי לב שהבית יחסית מבולגן.
הכלים עדיין בכיור, הכריות של הסלון מפוזרות בבית, והשולחן מלא כלים ומצרכים.
החלטתי לנקות את הבית לכבוד החזרה של המשפחה שלי, כדי שיגיעו אל בית נקי ותהיה להם חזרה רכה.

התחלתי בלשטוף, עברתי על כל הבית עם המגב ומים, ולאחר מכן עברתי עם סמרטוט יבש, אחר כך שטפתי את הכלים והפעלתי את המדיח, ובסוף כל זה הבית נראה סוף סוף נורמלי, ונשארו רק עוד עשר דקות עד שהם יגיעו.

השתרעתי על הספה ודיברתי עם סטייסי בטלפון, עד שנשמעה דפיקה רועשת בדלת. זרקתי את הטלפון על הספה, רצתי אל הדלת ופתחתי אותה בכזו מהירות שהידית כמעט נשברה. הלב שלי דפק וההתרגשות הייתה לא נורמלית וכמעט צרחתי משמחה למראה הפרצופים המוכרים.

"אוליביה!" אימי חיבקה אותי ונשקה לראשי, הריח המוכר של בושם הורדים שלה היה משכר וכל כך התגעגעתי אליו, התגעגעתי לכולם בטירוף, אפילו לאחי הגדול שון שמה שהוא עושה זה להציג לי בלי הפסקה.

החיבוקים עם כולם אחרי זמן ארוך כל כך היו כמו תרופה, התגעגעתי לזה כל כך.
אחר כך חיבקתי את אבא, הוא ואמא הכניסו את המזוודות ושון הגיע ופרע את שיערי.

"מה קורה, אחות קטנה?"

"שון, השיער שלי!" צחקתי וחבטתי בו בצחוק, הוא שילב את ידיו מולי, מתנשא בגובה בהפרש של יותר מראש מעליי, הוא פרע את שיערו השטני ובחן אותי לרגע, ואז את הבית.

"וואו, הבית... נקי?" הוא התפלא והביט סביב, עושה פני לא מאמין בזמן שאני שילבתי את ידיי.

"אני ניקיתי." ציינתי בגאווה, אבל למרות הגאווה שלי כל כך התרגשתי שלא ידעתי מה יוצא לי מהפה. המחשבה שעכשיו הכל יחזור להיות כמו משפחה נורמלית... לא יכולתי לחכות.

"אוליביה? לנקות?" הוא פער את עיניו ואני גלגלתי אותן בתגובה, טוב, אולי אליו פחות התגעגעתי. "לא נגעת במגב מכיתה ח'."

"ואתה לא היית פה כמעט שנה." ציינתי בזחיחות, הוא נכנע והסתובב בבית הנקי שניסה להסתגל אליו.

"מה אתם רוצים לאכול?" שאלה אימי וניגשה למטבח, שמתי לב שהיא חידשה את התספורת והשיער הבלונדיני שלה היה קצר יותר כעת, קארה קצת מעבר לכתף.

עצרתי אותה וסימנתי לה ללכת לסלון. "היית עכשיו בטיסה של מליון שעות." הבטתי באימי, היא נראתה עייפה ושמתי לב לעיגולים שחורים מתחת לעיניה. "תנוחי, אני כבר אכין משהו."