עוד סיכוי לאהבה

פרק 13- טיול שנתי :)

שיעור אנגלית עבר באיטיות מייסרת, תחילה, הוא היה לא רע בגלל שאני וסטייסי לא הפסקנו לצחוק. אבל מהרגע שהמורה הפרידה בינינו, זה היה כאילו הזמן לא זז.
כשהוא סוף סוף נגמר הלכתי לשירותים, הם היו שקטים לעומת הרעש במסדרון, אבל היו מגעילים הרבה יותר משזכרתי.

שלולית מים מילאה את כל אורך הרצפה, ניירות היו מפוזרים בכל מקום וניירות רטובים בתוך השלולית, ועל תאי השירותים כתובים המון דברים בטוש לורד שחור.
עיוותתי את פניי בגועל, ואז נכנסתי לאחד התאים ונעלתי את הדלת, כשסיימתי, עזבתי את השירותים המטונפים וחזרתי אל האוויר הצח של המסדרון, אבל אז דרכתי לא נכון על הרגל ומעדתי על הרצפה.

לעזאזל.

לפני שהספקתי להתעמק בכאב שלי מהנחיתה, ראיתי יד מושטת לפניי. הרמתי את עיניי וראיתי מישהי בעלת שיער חום וכמה נמשים מפוזרים על פניה. "את בסדר?"

לקחתי את ידה וקמתי. "כן, תודה."

ואז זיהיתי אותה, הילדה החדשה שישבה ליד מייקל.

"את חדשה, נכון?" שאלתי, העפתי את האבק ממכנסיי וסקרתי אותה פעם נוספת, היא הייתה בערך בגובה שלי, רגליים ארוכות וגוף חטוב, ושיערה היה קלוע לצמה על כתפה.

היא הנהנה. "את... אוליביה, לא?"

הסתכלתי עליה בבלבול, מנסה להבין אם הזכירו את שמי.

"המורה אמרה את השם שלך." היא הסבירה, ואני גיחכתי והנהנתי קצרות.

"את?"

"אמה."

חייכתי אליה חלושות, ואז באופק ראיתי את מייקל מתקרב אלינו, הלב שלי האיץ פעימה עם כל צעד שעשה קרוב יותר, עד שהיה ממש לידי, כשהתכופף והרים מחברת מהרצפה.
הוא העביר לאמה את המחברת, ועכשיו הבנתי שהיא כנראה נפלה לה.

"אה, תודה." היא חייכה והכניסה את המחברת לתיק, ומייקל השיב לה בחצי הנהון.

הרגשתי את ידו מכניסה שיער מאחורי אוזני בעדינות, ואז הוא שאל, "את באה?"

הנהנתי אליו, ונפרדתי מאמה, אבל שמתי לב למבט משונה על פניה, כזה שהפוך מהחיוך שלבשה. לא הצלחתי לפענח מה המשמעות שלו, וכמה שניות מאוחר יותר כבר הלכתי עם מייקל בחצר כשאנחנו שלובי ידיים.

"היא דווקא נחמדה," טענתי.

"אני חושב שהמורים שונאים אותי. עכשיו המורה לאנגלית שיבצה אותי לעשות איתה עבודה." הוא אמר בייאוש, "והכל בגלל ג'ייסון המבריזן הזה."

"אה, יש לכם עבודה באנגלית ביחד?"

"כן." אישר מייקל. "אנחנו צריכים להגיש אותה עוד פחות משבוע. המורה הזאת לא נורמלית, העבודה הזאת יותר ארוכה מכל הספרים של הארי פוטר ביחד."