עוד סיכוי לאהבה

פרק 19- שליח פיצה :)

"כשאני חושבת על זה, אף פעם לא היית בבית שלי." אמרתי כשסובבתי את המפתח בחריץ והורדתי את ידית הדלת, רוח קלה העיפה את שיערי לאחור ונדחפה איתנו לבית כשפתחתי אותו.

"תמיד יש פעם ראשונה." חייך מייקל ונכנס לביתי, הוא סקר אותו באיטיות והתקדם.

זה כשבוע לאחר הריב שלנו, מייקל ואני סידרנו לגמרי את הדברים, והשבוע האחרון ביחד היה רגוע ובלי הפתעות לא צפויות. בילינו את רובו ביחד, או עם החבורה, ואת אמה לא ממש ראינו יותר חוץ מכמה פעמים במסדרון בית הספר, היא הבינה את הרמז של מייקל והתרחקה מאיתנו.

היום, כשהגענו לביתי כבר הייתה שעת לילה מאוחרת, לאחר בילוי במסעדה רק מייקל ואני.
המסעדה הייתה יוקרתית ומיוחדת, אבל האוכל היה בינוני. זה לא שינה לנו יותר מדי - הדבר הכי כיף היה פשוט להיות יחד, לצחוק ולדבר כאילו אף אחד אחר לא נמצא סביבנו.

מייקל סקר את ביתי כמה שניות ולאחר מכן שאל, "אין לך אף אחד בבית?"

משכתי בכתפיי. "כבר התרגלתי," אמרתי, אבל ידעתי שזה לא לגמרי נכון. אתה אף פעם לא באמת מתרגל לבית ריק. וכאילו זו תגובה אוטומטית, הצצתי לעבר התמונה הממוסגרת של משפחתי על השולחן העגול בסלון.

המשפחה שלי לא יחזרו בקרוב, רק בעוד חצי שנה, בגלל העומס בעבודה של אמא שלי. זה היה מבאס, אבל לא היה לי הרבה מה לעשות עם זה חוץ מלטוס לבקר אותם, וזה היה מסובך מידי בשבילי עם העומס בלימודים עכשיו, נוסף לכך שלא רציתי לטוס לבד, אז פשוט השלמתי עם המצב.

מייקל הבחין בכך שהסתכלתי על התמונה והעיף עליה מבט גם הוא, הוא חייך חיוך עצוב ועטף אותי בזרועותיו. "המשפחה שלך עדיין לא חזרה?" נישק את ראשי, ואני התרככתי אל תוך המגע והריח שלו, הודיתי לו בליבי על כך.

"לא." מלמלתי בשקט.

הוא אימץ אותי קרוב יותר אליו ומלמל שהוא מצטער, ואני הנהנתי חלושות והובלתי אותו למעלה, עלינו את המדרגות בשקט ונכנסנו לחדר שלי.

אחרי היום הארוך הזה צנחתי למיטה, למזלי הנושא הקודם עבר, ומייקל התיישב לידי על המיטה.

"רוצה לראות משהו בטלוויזיה?" עברתי לתנוחת ישיבה, ואז גיששתי במיטה אחר השלט.

"אפשר." הוא הסכים והושיט לי את השלט, אחרי שבטעות נשען עליו. סידרתי את הכריות מאחורינו, קצת את המיטה והפעלתי את הטלוויזיה.

החדר שלי היה מסודר מהרגיל. המיטה הייתה מרופדת במצעים חדשים ובסט חדש של שמיכה וכריות, ועל שולחני סוף סוף לא היו מפוזרים דפים או כלי כתיבה, למעט כוס הזכוכית השקופה המלאה בעטים.
הפעלתי את אחת הסדרות שהסכמנו שנראתה מעניינת, סדרת רומנטיקה משולבת במתח, וצפינו בכמה דמויות עוברות במסדרון בית ספר. משם התחילה הדרמה, נשאבנו לתוך הסדרה והתחברתי לדמויות, וכך עברנו שלושה פרקים ראשונים.