עוד סיכוי לאהבה

פרק 24- קמפינג ואוהלים :)

צליל צומרני וחזק העיר אותי בבוקר למחרת, פקחתי את עיני ומיששתי בעצבנות את השידה בכדי למצוא את הכפתור שעוצר את השעון המעורר שלי.
לאחר מכן הצלצול הפסיק לרגע, ואז חזר שוב ללא הפסקה, עד שהעצבים שלי השתלטו וקמתי ממיטתי. גיששתי בחושך המוחלט אחר השעון ולאחר שמצאתי עצרתי בהקלה את הצליל שצרב באוזני, ולפתע השקט שהשתרר הכאיב לי.

על השעון הייתה השעה שש וחצי בבוקר, לא שעה שאני רגילה להיות ערה בה בסוף שבוע, אבל אז נזכרתי שיש קמפינג וכמעט זינקתי מהמיטה.

הדלקתי את האור ומצמצתי במהירות כדי להתרגל לאור שמילא את החדר. התארגנתי, צחצחתי שיניים, שטפתי פנים, לקחתי מקלחת זריזה ואז בחרתי בגדים: חולצה בצבע כהה ומכנסי טרנינג דקים באותו הצבע. אחר כך סידרתי את שיערי, איפרתי את פניי וירדתי למטה יחד עם התיק הכבד שכמעט הפיל אותי במדרגות.

אחרי שבפעם השלישית בערך לבוקר הזה בדקתי שלא חסר לי כלום, נאנחתי בהקלה, ודפיקה בדלת הלחיצה אותי עד קפיצה בבהלה.
ניגשתי לפתוח אותה. הצצתי בעינית, וכשפתחתי את הדלת לא יכולתי שלא לחייך למראה שעיניי פגשו על הבוקר.

חיוכו של מייקל התרחב כשהסתכל עליי. הוא הוריד את ידו מממשקוף הדלת שנשען עליו עד לפני רגע והעביר יד בשיערו.

"שיט, אני מאחרת?" נבהלתי ועיניי סקרו מאחורי מייקל, אחר המכונית שלו, או כל סימן אחר שאומר ששאר החברים שלנו מחכים באוטו כדי שניסע לקמפינג.

הוא גיחך לשמע קולי הלחוץ. "תירגעי, נסיכה, רק באתי להיות איתך לפני שניסע." הרגיע אותי בקול רך וחיוכו התרחב.

נאנחתי בהקלה וסידרתי את שיערי. "כבר חשבתי שאני מאחרת, הלחצת אותי, דפוק." צחקתי והדפתי בקלילות את חזהו, הוא תפס את ידיי בידיו ולכד את שפתיי בשלו.

לא הייתי מוכנה לנשיקה הזאת, אבל התמסרתי אליה בתוך שנייה. הידיים שלו שוטטו על הגוף שלי, מצד גופי אל מותניי ואל ישבני, והידיים שלי החליקו אל תוך שיערו בעת שלשונו החליקה על שלי והרעידה את כל גופי, כשנשיקה הסתיימה החזקתי במייקל כמה שניות עד שהתייצבתי.
הוא חייך שוב, כמו תמיד, ואני הצטרפתי.

שלחתי נשיקה בודדת אל הלחי שלו, לקחתי את התיק שלו ונכנסנו פנימה.
עיניו של מייקל נלכדו על התיק הפתוח שהונח על הרצפה, והוא הניד בראשו וצחק כאילו לא מאמין למראה עיניו. "ארזת את כל הבית, אה?"

"לא נכון!" התגוננתי והתכופפתי כדי לסגור את התיק, שלא הסכים לשתף פעולה.

ידי גררה בכוח את הרוכסן והתפלאתי שהוא לא יצא מהמקום כשהתיק נסגר, נפוח ומלא עד אפס מקום לחלוטין.

"רואה?" הצבעתי על התיק הסגור בחיוך מרוצה, הוא צחק, ובדיוק אז נשמעה צפירת אוטו מבחוץ.

"כנראה שהם פה," מייקל שם על כתף אחת את התיק שלו, ובכתף השנייה תלה את התיק שלי, הוא התקדם עם שני התיקים לעבר היציאה כאילו הם שקלו גרם אחד בלבד ואני מיהרתי אחריו.