כבר היה ערב, שעה שבע בערב, אני הייתי קרובה לנצח ומאדי פרשה באמצע המשחק והתלוננה שחם לה, שלא נוח לה ושכואב לה הבטן.
"כולם! הקשבה אליי!" קול צעקה נשמע מבחוץ, קולה של המורה, כולנו נעצרנו עם הקלפים בידינו. "כולם, בלי יוצא מן הכלל, באים לעזור להדליק את המדורה." היא המשיכה לצעוק, למרות שהיה שקט.
נאנחנו בקול, היו לנו שעתיים פנויות שנגמרו מהר משציפיתי, ורק רציתי לשכב לאחור ולהירדם, אפילו בלי להכנס לשק שינה, ממש על רצפת האוהל.
"אין לי כוח למדורה." רטנה מאדי בעייפות, היא התמתחה והכניסה את משחק הקופסא שלה לתיק.
"אני דווקא חושבת שיהיה ממש מגניב, מדורה, שירים, גם ראיתי שהמורה הביאה גיטרה." סטייסי ניסתה לעודד אותנו, זה עזר, למרות שרק בקצת.
"את ואשלי גם יכולות לשיר! אני בטוחה שאתן היחידות כאן ששרות יפה." המשיכה סטייסי, קולה נעשה עליז עם כל מילה נוספת, וחשבתי על זה קצת.
פתאום לילה מדורה עם שירים לא נשמע כל כך נורא, האמת שתמיד רציתי לחוות אחד כזה כמו בסרטים, לכן פיהקתי בעייפות וקמתי.
"טוב נו..." נכנעה מאדי, יצאנו מהאוהל והגענו אל מחוץ לו, המון תלמידים התאספו, המורה לא רחוק מהם, ממלמלת הוראות ומבטיחה שיהיה כיף.
לא שמעתי את מילותיה הנוספות של המורה מפני שחיפשתי במבטי את מייקל, כשמצאתי אותו בתוך המולת הילדים, הוא כבר הסתכל עליי.
נשכתי את שפתיי והדופק שלי הוכפל, החזרתי לו חיוך והסטתי מבט כאילו היה אש, כי הרגשתי שאם אמשיך להסתכל עליו אני לא אוכל להפסיק.
"אז... ג'ונתן, אתה תביא אבנים." פקדה המורה על אחד הילדים שהיה בכיתה שלי, הוא הנהן והלך מהגוש, תוך כדי שהוא בוחן את האדמה ומחפש אבנים.
היא חילקה לכל אחד תפקיד וכשהגיעה אליי היא חשבה מעט והסתכלה סביב, בוחנת את האופציות,
"אוליביה, את תביאי... תחפשי ענפים קטנים."
הנהנתי בהסכמה והתפזרתי מהבנות לחפש זרדים, אספתי כמה מהרצפה, הסתובבתי באיזור יחד עם עוד כמה תלמידים. כבר התחיל להחשיך בחוץ, נהיה קצת קריר אז הודיתי לעצמי בליבי שבסוף החלטתי כן לשים עליי את הפוטר השחור.
כמה דקות מאוחר יותר כשאני אחוזה בכמות ענפים קטנה ולא מספקת, קלטתי את מייקל שניסה להדליק את המדורה. שיערו נהיה קצת כהה בחושך והתנופף ברוח, ובכל פעם ניצוץ של אש נראה ונכבה במהירות.
"אני רואה שאתה זה שנדפקת להדליק את המדורה." צחקתי והתקרבתי אליו, רעש הענפים הנשברים תחת רגליי ריחף באוויר.
"משהו כזה." הוא הסכים, בזמן שניסה שוב להדליק ודוב, רק ניצוץ של אש הציץ לשנייה אחת לפני שנעלם. "לעזאזל."
YOU ARE READING
עוד סיכוי לאהבה
Romanceספר ראשון בסדרת "סיכוי לאהבה", סיפורים של אוליביה ומייקל🫶🏼 *** "בזכותך נתתי עוד סיכוי לאהבה." אוליביה סולרסקי היא בחורה בת 17 שנשבעה שלא תתאהב שוב. הלב שלה עדיין שבור מהפרידה מאהבתה הראשונה, והרעיון של לתת אמון בבחו...
