עוד סיכוי לאהבה

פרק 27- שיט, רגע אינטימי :)

התיקים היו בפינת האוהל, ארוזים ומוכנים לעזיבת האוהל, שעומד להתקפל ולהידחק בתיקו של מייקל בעוד כשעות ספורות.

ארזנו כבר את כל החפצים מלבד המזרונים - הרי אם נארוז אותם, על מה נשב? - האוהל היה כמעט ריק ונקי, והיומיים האלה עברו במהירות שיא מרוב שנהניתי.

זה היה כבר שעת ערב מוקדמת, כל אחד ישב במזרונו, אשלי נרדמה, סטייסי וג'ייסון דיברו בלחש ביניהם, ומאדי ומייקל היו בטלפון בעוד אני סתם שקעתי במחשבות.

היינו קצת משועממים כעת, שיחקנו בכל משחקי הקופסא וסיימנו את כל נושאי השיחה שהיו לנו, וכעת נשאר רק לחכות למדורה שנעשה בעוד שעה.

לפתע צליל צורב וחזק הרס את השקט ששרר במשך הדקות האחרונות, מהר מאוד זיהיתי את הצלצול שלי וכולם קפצו בבהלה.

"זה לא צלצול טלפון, זה פצצת אטום!" התלוננה מאדי, כשהצליל החזק לא הפסיק בזמן שחיפשתי במרץ את הטלפון. אשלי התעוררה מהצלצול והתלוננה גם היא.

"מצטערת, אני לא מוצאת את הטלפון." הרמתי מעט את מזרונו של מייקל כדי לראות אם הטלפון שלי נמצא שם, הוא לא היה, אז עברתי להפוך את המזרון שלי כשהטלפון המשיך להשמיע צליל רועש באוהל, "מצאתי!" הכרזתי כשראיתי את הטלפון מתחת למזרון, הוצאתי אותו משם, וצרחת שמחה נפלטה כשראיתי מי התקשר.
שמה של אימי היה על הצג.

"מה קרה?" שאלה סטייסי, כנראה בגלל צרחת האושר שלי.

"אני עוד מעט חוזרת." עניתי כשיצאתי מהאוהל והטלפון היה צמוד לאוזני, הלב שלי פעם בהתרגשות והמצב רוח שלי קפץ לשמיים.
"אמא!" הכרזתי בשמחה כשיצאתי מטווח שמיעה של חבריי, לא דיברתי עם אמא שלי והמשפחה מעל שבועיים. הם ממש עסוקים בזמן האחרון, ואני לא פחות מהם.

"שלום יפה שלי!"

ליבי קפץ בחזה לשמע קולה, וזה כאילו זה היה הקול היחידי שהייתי צריכה לשמוע כדי להתעודד מהשיעמום.
לי ולאמא יש קשר מיוחד, אנחנו יותר כמו חברות הכי טובות מאשר אמא ובת, אני מספרת לה כל דבר והיא מייעצת לי ומקשיבה לכל החפירות שלי, היינו נוהגות להכין ביחד מלא מתכונים לעוגות ומאפים, והיא זאת שהכניסה אותי לכל העולם של האפייה בעצם.

ניסיתי לרסן את החיוך שהתפרץ על פניי בגלל השיחה אחרי שבועיים של חוסר תקשורת איתה, "התגעגעתי אלייך."

"גם אני, מותק." קולה היה עמוק, אבל ההתרגשות הייתה גלויה, ויכולתי לדמיין את החיוך על פניה.

"איך בעבודה?" שאלתי בהתעניינות, היא סיפרה לי שהיא קיבלה קידום והעלאה בשכר. כל כך שמחתי שכל העבודה שלה משתלמת סוף סוף, והקול המתרגש שלי לא הסתיר זאת.

"יש לי גם הודעה משמחת." הודיעה, ואני חיכיתי בציפייה לשמוע את דבריה. "אנחנו חוזרים!"

פי נפער ולא הצלחתי לדבר מרוב שמחה והלם, והלב שלי כמעט פרץ מתוך גופי מרוב התרגשות.