עוד סיכוי לאהבה

פרק 10- אואן :)

מחוץ לביתו של מייקל ישבה אשלי על המדרכה, היא בהתה במשהו ולא שמה לב שיצאנו אליה, הרגל שלה קיפצה בלחץ והיא העבירה יד בשיער בהיסח דעת.
הגענו לידה, היא לא שמה לב לנוכחותינו, עד שכולנו התיישבנו לידה.

ניסיתי לחשוב מה יכול לגרום לה לברוח ככה. זה היה בגלל אואן? אולי הנוכחות שלו גרמה לה למשהו? לא ידעתי, והחוסר ידיעה הרג אותי.

"את בסדר?" מאדי שאלה בשקט, מביטה אל אחותה ברגש וחוסר אונים.

אשלי שמה לב אלינו כעת, היא הסתכלה סביב באיטיות, ואז טלטלה את ראשה. "כן, כן, הכל טוב." היא הנהנה ועטתה חיוך מזויף על פניה, אבל הדמעה שהחליקה מעיניה הייתה מנוגדת למסר שניסתה לשדר. "סליחה." היא ניגבה אותה, ואז משכה באפה ונאנחה.

"אואן... הוא עשה לך משהו?" מייקל שאל, הוא נראה חסר אונים כמו כולנו, אבל הדאגה בעיניו הייתה ברורה ובוהקת.

"פשוט, לא ידעתי שאואן... לא ידעתי שהוא אח שלך." היא היסטה מבט מאיתנו לכמה שניות, מציצה אל האופק, ואז חזרה לנסות לשכנע אותנו שהיא בסדר עם חיוך קטן.

"מה זאת אומרת?" הבלבול בקולו של מייקל גבר, וגם אני ניסיתי להבין מה קורה כאן.

"אני ואואן..." היא עצרה לרגע, עצמה את עיניה כדי להירגע ואז שחררה נשימה עמוקה. "היה לנו קטע ביחד פעם."

קפאתי, בלעתי את רוקי וניסיתי לחשוב איך שני האנשים האלה יכלו להכיר. מה הקשר בין אחיו החורג של מייקל לאשלי, והם עוד כנראה היו ביחד פעם?
הייתי מבולבלת, אבל בעיקר סקרנית ודואגת.

"לך ולאואן?" חזר מייקל, הוא עדיין היה מבולבל והקול שלו רק הוכיח זאת, וגם הבעת פניו וגבותיו המכווצות. "מה... איך?"

"היינו ביחד במחנה." היא הסבירה, הקול שלה היה קצת שבור, אבל היא השתדלה לא להראות חולשה בפניה. "זה סיפור קצת ארוך."

"יש לנו זמן." עודד אותה ג'ייסון ברכות ומאדי הנהנה, וכולנו אחריה. עכשיו, הקשר שלהם הדהים אותי. עם כל ההצקות והערות של שלושת האחים האלה, כשאחד מהם במצוקה הם תמיד אחד בשביל השני, וזה חימם לי את הלב.

"אתם זוכרים את המחנה שטסתי אליו שנה שעברה? בזכות המלגה ההיא מהלימודים?" אשלי פנתה אל ג'ייסון ומאדי.

"בלוס אנג'לס?" שאל ג'ייסון בהבנה, והיא הנהנה.

"שם פגשתי את אואן." סיפרה, והפעם חיוך אמיתי ניסה לעלות על פניה מהזיכרון, מתיחה קלה של שפתיה. "נפגשנו במטוס, ואז גילינו שאנחנו טסים לאותו המקום. אני התקבלתי לשם בזכות הציונים שלי והוא בגלל איזה פרויקט שעשה, אז קיבלנו מלגה למחנה. כשהגענו לשם התחברנו בטירוף, בשלב כלשהו גיליתי שאנחנו מרגישים אותו דבר, וכשהמחנה נגמר ממש התבאסתי כי..." היא נשכה את שפתיה, "הוא מצא חן בעיניי, ופחדתי שלא נצליח להסתדר בארץ." הודיתה לבסוף, ומאדי פערה את פיה כאילו הבינה על מה מדובר.