"יש אוכל, אתם רוצים לבוא?" שאל מייקל והחווה בידו אל מחוץ לאוהל, כשמישל עדיין בידיו.
"אמרת אוכל, אתה מצפה שאני לא אבוא?" ג'ייסון התבדח, כולם צחקו והוא שאל, "מה השעה?" ושפשף את עיניו, בעודו מצמיד אליו עוד יותר את סטייסי שישנה עליו.
"שתהיה בן אדם." קראה מאדי ממזרונה.
"למה, מה אני עכשיו? חייזר?"
אשלי גלגלה עיניים. "יותר כמו קוף."
היא הייתה ליד מאדי, וצחקוק נפלט משתיהן, ג'ייסון שחרר נשיפה בתסכול.
לא הייתי בטוחה מה השעה, כבר צהריים?
"כמה זמן ישנו? מעל שעה?" חיפשתי את הטלפון כדי לבדוק את השעה, אך מייקל ענה לפני שהספקתי.
"כמעט שעתיים, עכשיו רבע לעשר."
"היי, לאוליביה אתה עונה מה השעה ולי לא?" ג'ייסון הניח את ידו על הלב והעמיד פנים שהוא נפגע מהמעשה.
"מצטער מעומק ליבי אם נפגעת." מייקל עשה כאילו הוא מנגב דמעה דמיונית והם פרצו בצחוק.
"איזה שני דפוקים." צחקה מאדי וגררה אליה גם אותי ואת אשלי.
"מה קורה פה? מרכלים בלעדיי?" סטייסי הסתירה פיהוק בכף ידה והתמתחה קצת במקומה, וכולנו סובבנו אליה את המבט.
"שלום גם לך," חייך אליה ג'ייסון ונשק לשפתיה, היא נענתה לו וחייכה בחזרה, כאילו זה הדבר הראשון שרצתה לעשות אחרי שהתעוררה.
"וואו, אני רעבה רצח, מתי אוכלים?" היא שאלה ופיהקה שוב, השיער שלה היה קצת מבולגן ועיניה נראו עייפות, אבל זה לא כאילו המראה של מישהו מאיתנו היה טוב יותר אחרי שנת בוקר בשק שינה.
"עכשיו, בואו." מייקל קפץ על ההזדמנות ויצא מהאוהל יחד עם מישל, ואנחנו אחריו.
***
"אני חושבת שלא אכלתי נודלס כזה מאז..." סטייסי לקחה עוד ביס מהמנה שלה בקערה הקטנה וחשבה. "כיתה ט' בערך."
החנקתי צחוק. "את זוכרת מה קרה אחר כך?" שאלתי וראיתי אותה מאדימה מבושה.
"לא מזכירים את הפדיחה הזאת." סטייסי צחקה והנידה בראשה, היא הכניסה עוד כמה נודלס לפיה ואכלה, וכולם הסתכלו עלינו.
ישבנו על האדמה ואכלנו נודלס שהמשפחה של מייקל הכינה עם גז שהביאו מהבית (מיוחד לטיולי שטח) במקום נחמד באיזור, המקום שהיינו בו היה שקט וריק, בערך שתי דקות הליכה מהאוהל, המשפחה של מייקל היו קצת מאחורינו ואכלו בנפרד, אבל יכולתי לשמוע אותם כאילו היו ממש לידינו.
את הצחוק של מישל והדרישות שלה לאוכל, ואת אואן שהושיב אותה עליו והרגיע אותה. אבל הדבר הכי משמעותי הארוחה הזאת היא שלא יכולתי לא להבחין במבטים שהחליפו אואן ואשלי במהלכה.
ראיתי אותה מציצה לאחור מידי פעם. אואן תפס את מבטה, והם החליפו מבט משמעותי שנראה כאילו ניהלו שיחה באמצעות מבט אחד. הוא היה מלא מתח ומילים שלא נאמרו, אבל לבסוף היא נאלצה לחזור אלינו.
YOU ARE READING
עוד סיכוי לאהבה
Любовные романыספר ראשון בסדרת "סיכוי לאהבה", סיפורים של אוליביה ומייקל🫶🏼 *** "בזכותך נתתי עוד סיכוי לאהבה." אוליביה סולרסקי היא בחורה בת 17 שנשבעה שלא תתאהב שוב. הלב שלה עדיין שבור מהפרידה מאהבתה הראשונה, והרעיון של לתת אמון בבחו...
