כתום בוהק

פרק 13

יעל

"לא, אני לא רוצה כסף. אבל אני יודע שיש כאן משהו שאני מחפש. יותר נכון מישהי." אמר בקול ארסי, אני בדרך כלל לא מרחמת על אנשים, אבל על האישה שהוא מחפש אני די מרחמת, הוא נראה כאילו הוא רוצה להרוג אותה.
"תצאי אני יודע שאת כאן!" צעק והעיף מוצרים מאחד המדפים בחנות. הוא התחיל להפיל הכל ולירות בקירות החנות, כל שקי האוכל לחיות שנפלו נפתחו והאוכל התפזר לכל עבר.
אני יושבת בשקט מאחורי הקופה, לא מתוך פחד אלא כדי להגן על עצמי.
השודד בא אל מאחורי עמדת הקופה ומרים אותי משיערי, מה יש לאנשים נגד השיער שלי?!

לוקה

כשחזרתי לסוויטה במלון תפסתי תנומה קלה אך למה שאני אוכל לישון כמו בן אדם מבלי שיפריעו לי?
דפיקות חזקות על הדלת העירו אותי משנתי, כשפתחתי את הדלת טיילר עמד שם ונראה קצת לחוץ,
"אחי, אתה לא עונה לטלפון ויש בלגן גדול, אז שב ותקשיב לי." אמר טיילר, ישנתי שעה וחצי מה כבר יכול לקרות?
"למה יש לך גור בסלון?" שאל טיילר בבלבול,
"כי יש אישה משוגעת שחולקת איתי חדר. היא מצאה אותו ברחוב. איפה היא באמת?" עכשיו כשאני חושב על זה, היא לא הייתה פה כשהגעתי מהמועדון.
"זהו, על זה בדיוק אני צריך לדבר איתך. לפני רבע שעה התקשר אלי מישהו ואמר שאתה לא עונה לו, הוא אמר שיעל? ככה קוראים לג'ינג'ית?"
"כן, השם שלה זה יעל." עניתי.
"בקיצור, הוא מחזיק אותה בחנות חיות, אותה ואת כל מי ששם. הוא מהמאפיה היפנית, והם רוצים משא ומתן." הסביר הכל מהר.
"הם פגעו בה?!"
"לא, אבל אם לא תענה להם אז רוב הסיכויים שכן." אמר טיילר.
לא הגבתי לדבריו, הלכתי לקחת את הטלפון מהמקום בו הנחתי אותו והזמנתי מונית.
כשנכנסנו למונית ראש המאפיה היפנית חייג אלי,
"הלו?" שאלתי,
"הג'ינג'ית שלך אצלנו. אם אתה רוצה לראות אותה בחיים אתה תביא לנו את החיילים שלך. 531 חיילים, אותו מספר כמו אלו שרצחת." אמר בקול שקט.
"אם אתה תעז לעשות לה משהו אני אענה אותך עד שתתחנן שאחנוק אותך למוות." אני אומר לו בכעס.
"אתה לא במצב שאתה יכול לאיים עלי, יש לך רבע שעה לתת לי את השמות של כל החיילים שאתה מעביר אלי." אמר וניתק לי את הטלפון בפנים.
"תיסע מהר יותר!" צעקתי על הנהג, החנות חיות נמצאת במרחק של חצי שעה נסיעה מכאן, אנחנו בחיים לא נגיע בזמן.

יעל

אני שבויה בחנות החיות כבר מעל שעה וחצי יחד עם כל האנשים שבחנות.
השודד יושב על כיסא ואני יושבת בחיקו ולא מרצון, זה או שאני אשב כמו ילדה טובה או שהוא יתקע לי כדור בראש.
ניסיתי להתרומם ממקומי בחיקו, ברגע שהרגיש שאני זזה השודד שלף סכין מחגורת הנשק שלו והצמיד לירכי ומאיים,
"עכשיו, בגלל שניסית לקום את תענשי!" צעק השודד באוזניי, הוא לחץ עם הסכין על ירכי עד שהתחיל לנזול דם, דמעות החלו לרדת מעיני, אני אף פעם לא בוכה מכאב או מפחד, אבל אני לא רוצה למות עכשיו.
הוא הוציא את קצה הסכין מירכי ובתנופה חדה החדיר את הסכין חזרה לירכי, השודד שוב הוציא את הסכין מירכי ודקר אותי באותה הצורה שוב קצת ליד החתך הראשון, יש לי שני חתכים מכוערים ומדממים בירך,
"כמה דקירות זה היה? תעני לי!" ציווה עליי,
"ש-ש-תיים," עניתי בגמגום מפחד, אני שונאת להראות פחד, או רגשות בכללי.
"ש-שתיים" חיקה אותי וצחק בקול רם.
דם זלג מירכי לכל עבר, לחצתי עם ידיי על החתכים כדי לעצור את הדימום אך זה לא עזר החתכים עמוקים מידי.
אני מתחילה להיות עייפה ומטושטשת, אני מנסה להילחם בעייפות אבל לבסוף אני נכנעת לה ומאבדת הכרה.

לוקה

הגענו לחנות החיות שהייתה מוקפת באנשי משטרה, התעלמתי מכולם ופרצתי לתוך החנות החיות בסערה, ברגע שעיניי פוגשות ביפני המזדיין אני שולף את האקדח מחגורת מכנסיי ויורה בראשו.
עיניי מוצאות את יעל מעולפת על הרצפה, אני רץ לכיוונה ומנער אותה כדי שתתעורר, אך זה לא עוזר, אני מבחין בשני חתכים עמוקים בירכה, אני מוציא את החגורה מלולאות הג'ינס ועושה לה חוסם עורקים, היא חמה, יש לה זיהום ואם היא לא תגיע לבית חולים בזמן הקרוב היא יכולה לאבד את הרגל ובמקרה הגרוע יותר היא יכולה למות.
ואני לא יכול לתת לה למות.