יעל
"כן? מה אתה מסוגל לעשות? כי כרגע אתה לא עושה לי כלום," אמרתי, מה לעזאזל אני עושה?
אני דורשת את המוות של עצמי!
אני כל כך קרובה אליו שאני יכולה לשמוע את הדופק שלו, הוא רגוע בצורה מפחידה.
עיניו השחורות מסתכלות בעיני, אני מרגישה שאני טובעת בעיניו האפלות.
לפתע לוקה תפס בשערי ומשך אותו לאחור,
"את רוצה לראות מה אני עושה לאנשים שלא מצייתים לי?" שאל.
הוא הניח את ידו על גבי ומצמיד את בטני לבטנו, אני יכולה להרגיש את זקפתו גדלה.
אני מחייכת חיוך שמשדר לו שאני לא מפחדת, כי אני לא.
כל מי שהיה בלובי עצר והסתכל עלינו, אנשים שחיכו לחדרם, אנשים שבדיוק ירדו לבריכה לשחייה לילית, אנשים שרצו לצאת לבלות, פשוט כולם, אנשים פחדו לנשום כשלוקה בסביבה.
"אתה רוצה שאאסוף את השיער כדי שיהיה לך יותר קל להחזיק אותו?" אני מתגרה בו למרות שזה לא הדבר הנכון לעשות כרגע.
לוקה שלף אקדח שהיה תפוס באחורי מכנסיו וכיוון אותו לרקתי,
"את באמת דורשת להיענש? כאן? מול כולם?" אמר והצביע על כולם עם אקדחו, באותו הרגע פקידת הקבלה נפלה ארצה, כנראה התעלפה.
לוקה שוב מצמיד את האקדח לרקתי,
"אתה עדיין לא הבנת? אני לא מפחדת ממך, ובטח שלא ממוות." לחשתי לו בטון חזק אך מפתה,
"נו, למה אתה לא יורה בי?" שאלתי, ממשיכה להתגרות בו, גם אם הוא ירה בי, אין לי באמת מה להפסיד, אין לי אחים או הורים, חוץ מאבישג חברתי הטובה אין מישהו שירגיש בחסרוני.
הורי עזבו אותי בגיל שנה ושלחו אותי לבית אומנה, ומאז אני מנתקת את רגשותי, ולא מנסה לברר מי הם, אפילו שאני יכולה.
"את רוצה שאני אירה בך? על אנשים כמוך עוד לא שמעתי." אמר ושלף אותי ממחשבותי,
"אל תעביר נושא ואל תוציא לי מילים שלא אמרתי מהפה, אתה מסוגל בכלל לירות בי?" אני ממשיכה להתגרות בו כאילו הוא לא מחזיק עכשיו אקדח ביד ומאיים על חיי.
"תפתחי את הפה," ציווה עלי, ופתחתי את הפה,כי מה הוא כבר יכול לעשות?
לטפטף לי רעל על הלשון? אולי חריף?
לוקה הכניס את אקדחו לפי,
"תמצצי." ציווה עלי שוב, מי הוא חושב שהוא?!
אה נכון הוא היורש של איטליה, כאילו שזה מעניין אותי.
לא עשיתי מה שאמר, אני ממש לא הולכת למצוץ אקדח מזוין כמו סתומה מול מאה איש.
"אני אמרתי לך לעשות משהו נכון!?" הוא צעק בקול גבוה.
אני אוחזת בידו המחזיקה באקדח ומושכת אותה לאחור כדי להוציא את האקדח מפי, הוא נותן לי להזיז את ידו ומסתכל עלי במבט רצחני אך מגורה.
לוקה מקרב את פניו לאוזניי ולוחש,
"יש לך שתי דקות לעלות חזרה לחדר בלי לעשות בעיות, על ההתנהגות שלך את עוד תשלמי."
הוא אחז בכתפיי חזק במטרה להכאיב לי ושחרר, אני חושבת שישארו לי סימנים כחולים בכתפיים בגללו, זו הייתה אזהרה.
אזהרה שאני הולכת לשים עליה זין.
YOU ARE READING
כתום בוהק
عاطفية*ספר גמור!* יעל אשכנזי אני חושבת שלפי השם שלי אפשר להבין שאני מישראל, אני לא מאמינה באהבה, וכל מי שמאמין יכול להמשיך לחיות באשליה ולדחוף את האהבה שלו לתחת, אבל אז הוא פתאום הגיע בגלל פקידת קבלה מפגרת במלון ושינה הכל. לוקה ולנטינו היא כל מה שאני לא...
