לוקה
אני נכנס לחדר האמבטיה אחרי הייבוש המביש שיעל עשתה לי, למרות שכבר התקלחתי היום.
יעל. השם האמיתי שלה, למרות שאני עדיין מעדיף לקרוא לה שֵׁר.
אני פותח את זרם המים ומכוון אותם לטמפרטורה הכי קרה.
אני עומד תחת זרם המים הקרים עם זין כואב, פאאק, איך היא עשתה לי את זה?!
האישה הזאת מטורפת על כל הראש ומטריפה את שלי.
אני מתחיל לשפשף את איברי הקשה ומדמיין אותה, אף פעם לא הייתי צריך לדמיין מישהי כדי לגמור, אבל מה אני יכול לעשות? תמיד יש פעם ראשונה.
אני חושב על שיערה הכתום שמרגיש רך כמו משי, על פניה היפות שמלאות בנמשים בולטים, על עיניה הבוערות, פאק.
אני גומר חזק משגמרתי אי פעם, האישה הזאת תהרוג אותי בסוף.
יצאתי מהמקלחת והלכתי לסלון בלי לטרוח להתנגב, אני לוקח את הטלפון משולחן הקפה בסלון איפה שהשארתי אותו אתמול ורואה שלוש ששיחות שלא נענו מליאו ועוזר שלי.
*שיחה יוצאת לליאו*
"התקשרת." הצבתי עובדה,
"כן, רציתי לבדוק שאתה ער, אבל הפגישה נדחתה."
"כן, אני יודע, טוב שהתקשרת לבדוק, אבל אני ער כבר מלפני שעה."
"באמת? מה העיר אותך?" שאל בקול מופתע לטובה,
"בוא נגיד שהצרה הג'ינג'ית שהייתה אמש לא מתכננת להיעלם בזמן הקרוב."
"הצרה האדמונית עושה לך בעיות? אתה יודע שאתה יכול להיפטר ממנה בשניה." אמר ליאו,
"אם אתה קורא לסקס בעיות אז אתה צריך טיפול, כי אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה עשיתי סקס בוקר." אמרתי לו, אני לא יכול שיחשבו שיש לי חולשה אליה למרות שאני לא מסוגל להרוג אותה.
"טוב, לא אכפת לי מה תעשה עם הזונה הג'ינג'ית, אבל יש לך פגישה במלון של קאפו ניו יורק."
"אני אגיע ושלא תעז לקרוא לה ככה!" התעצבנתי וניתקתי את השיחה, אף אחד לא יקרא לה זונה!
☆
אני נמצא כרגע בחדר במלון של קאפו ניו יורק, פאק הפגישה הזאת לא הולכת להיות קלה, במיוחד אחרי הנזיפות של אבי על כמה חוסר אחריות ועל כמה שפישלתי אתמול מול כולם.
כל בחירי המאפיה הגיעו וגם ליאו שהסתכל עלי וניסה להסתיר את חיוכו, אני צריך להזכיר לו שהוא רק העוזר שלי ולא יותר מיזה.
יעל
אני מסתובבת בין רחובות ניו יורק, אני מתכוונת לקחת אוטובוס לטיימס סקוור כדי לטייל גם שם, אבל לפני זה אני חייבת לאכול משהו.
נכנסתי לבית קפה מפונפן והזמנתי קפה וארוחת בוקר שכללה ביצת עין ולחם בצד.
סיימתי לאכול ויצאתי מבית הקפה לכיוון תחנת האוטובוס.
אני מתקרבת לתחנה ורואה קופסת קרטון עם שמיכת פליז בפנים, הזזתי את שמיכת הפליז ולעיניי נגלה גור חתולים קטן, גור חתולים? באמצע ניו יורק? ואף אחד לא עושה כלום? אני ממש לא מתכוונת להשאיר אותו כאן.
אני לוקחת את הקופסה עם גור החתולים שמיילל וזועק, אני משערת שהוא רעב.
האוטובוס מגיע ואני עולה עליו יחד עם הגור, הנסיעה אמורה להימשך במשך כחצי שעה, ואני לא מצליחה להשתיק את החתול המסכן.
ירדתי בתחנה הכי קרובה למלון במקום בטיימס סקוור, אני חייבת למצוא אוכל ליצור הקטן הזה.
שמתי את החתול בחדר וירדתי לסופר הקרוב, שלא היה קרוב בכלל, קניתי טונה כי לא היה אוכל לחתולים וטונה זה עדיף מכלום.
חזרתי במהירות למלון כדי להגיע מהר לחתול.
נכנסתי לסוויטה במלון וראיתי את לוקה מסתכל מלמעלה על הארגז שבו נמצא החתול. לוקה שמע שנכנסתי והסתכל לכיווני,
"מה זה הדבר הזה לעזאזל?!" שאל בכעס ובלבול מוחלט.
"הדבר הזה נקרא חתול. לוקה חתול, חתול לוקה, מקווה שעשיתם הכרות קטנה לפני שהגעתי."
"היצור הדוחה הזה לא הולך להישאר פה." אמר בהחלטיות,
"הוא כן. אתה לא יכול להעיף אותו, תסתכל איזה מתוק." אמרתי בקול חסר רגש.
"אם את לא מעיפה אותו אני אזרוק אותו מהמרפסת!" צעק,
"אם אתה לא רוצה אותו פה אז תעזור לי למצוא מלון אחר להתאכסן בו וכך אני והחתול הקטן נלך ולא נחזור." אמרתי לו בקול מונוטוני.
"את לא תלכי לשום מקום כי אני לא אישרתי לך את זה!"
"תגיד לי מי אתה חושב שאתה? זה ששכבנו לא נותן לך להכריז עליי בעלות! אתה סך הכל הקאפו העתידי של מאפיה מזויינת!" צעקתי עליו, מה נראה לו?!
"אולי אני רק הקאפו העתידי אבל אני יכול להרוג אותך כאן ועכשיו ולא יקרה לי כלום, אז אני מציע לך לשים לב למה שאת אומרת!"
"חשבתי שכבר הבנו שאתה לא מסוגל להרוג אותי, וגם אם כן, קדימה תעשה את זה!"
YOU ARE READING
כתום בוהק
Romance*ספר גמור!* יעל אשכנזי אני חושבת שלפי השם שלי אפשר להבין שאני מישראל, אני לא מאמינה באהבה, וכל מי שמאמין יכול להמשיך לחיות באשליה ולדחוף את האהבה שלו לתחת, אבל אז הוא פתאום הגיע בגלל פקידת קבלה מפגרת במלון ושינה הכל. לוקה ולנטינו היא כל מה שאני לא...
