כתום בוהק

פרק 16

לוקה

"אל תדבר על זה, אבל שלא תעז להוציא עלי את העצבים שלך על משהו שאני לא יכול להבין!" צעקתי על טיילר,
"להבין אותי? אתה חושב שאם אני אספר לך אתה תבין אותי?! גם אם אני אספר לך אתה לא תבין אותי! החיים שלי התחילו מחדש בגיל 17 וחצי! זה משהו שאתה תבין?!" טיילר צעק והשתגע, אני יודע שהוא סובל מהתקפי זעם רציניים אבל אף פעם לא הייתי עד לאחד.
"ברור שאני לא אבין! איך אתה רוצה שאני אבין אם אתה לא מספר לי כלום!" צעקתי עליו חזרה, טיילר חבט בפני עם אגרופו והטעם המתכתי של הדם מילא את פי, כל האנשים שהיו בסביבה הפני את תשומת ליבם אלי ואל טיילר, אבל אף אחד לא ניסה לעצור אותנו, כולם פחדנים שהולכים עם הזנב בין הרגליים.
אגרופו שוב נחת על פני, דחפתי את טיילר ממני והסתובבתי חזרה לכיוון החדר של יעל.

יעל

אני בוכה ומתפרקת אחרי שנים שלא, כל מה שהחזקתי בפנים יוצא.
לבכות, שכחתי כמה שזה כיף.
לקחתי את הטלפון הנייד שלי מהשידה, כנראה שלוקה או הטיילר המוזר הזה הביאו לי אותו מחנות החיות, ומתקשרת לאבישג,

*שיחה יוצאת לאבישג*

"הלו?"
"אבישג," אמרתי בקול שעדיין רועד מבכי,
"יעל? מה קרה?" אבישג שואלת בלחץ, אבישג יודעת שאני לא בוכה סתם, יש סיבה, תמיד יש סיבה.
"לוקה. זה מה שקרה."
"אוקיי, תסבירי. הוא פגע בך? הוא נגע בך ללא רשותך? את מוכנה להתחיל לדבר כבר?!" אבישג נלחצת. התחלתי לספר לה הכל, מהרגע שנכנסתי לחנות החיות ועל הצערת האהבה הילדותית של לוקה.
"אני לא מאמינה." אבישג אמרה אחרי שסיימתי לספר לה כל פרט ופרט ממה שקרה,
"גם אני לא."
"הוא מתנהג כמו ילד, ולך מגיע גבר, לא ילדון, אל תבכי עליו הוא לא שווה את זה." אבישג אמרה בכנות,
"אני לא בוכה עליו, אני בוכה על כל השנים שלא בכיתי."
"את לא מבינה כמה קשה לי לשמוע אותך בוכה ולא להיות שם לידך,"
"זה בסדר," אמרתי ומשכתי באפי,
"לא, זה לא בסדר. טוב עזבי את זה, איך הרגל שלך?"
"אני בסדר, נתנו לי משכחי כאבים אז זה מקל על הכאב."
"אולי אני אזמין טיסה אלייך?" אבישג שאלה,
"לא, באמת שלא צריך. אני בסדר."
"טוב, לפחות תגידי לי באיזה בית חולים את."
"למה כדי שתתחברי למצלמות אבטחה ותסתכלי עליי כל היום?" שאלתי בצחוק,
"לא חשבתי על זה, אבל זה רעיון יותר טוב ממה שרציתי לעשות."
"למה? מה רצית לעשות?"
"להתקשר לבית החולים כמה פעמים ביום כדי לדעת את מצבך."
"אני מעדיפה את הרעיון שלך." אמרתי בחיוך בין כל הדמעות,
"למה? הרעיון שלף הרבה יותר טוב, אני יכולה לבדוק מה לוקה עשה לך ולהחזיר לו. כמה קשה יכול להיות לפרוץ למחשבים של המאפיה האיטלקית?" שאלה בצחוק.
אבישג היא גאון מחשבים, אם מישהו מעצבן אותה היא מסוגלת לפרוץ לחשבון בנק ולתרום את כל הכסף שלו לעמותות שזקוקות לכסף הזה, זאת אבישג, יש לה לב טוב, היא לא סתם תגנוב ממישהו כסף ותיקח אותו לעצמה.
"את האמת שזה לא נראה לי כל כך קשה, אבל אולי  כדי לחכות לסיבה רצינית יותר, הוא רק כעס כי דחיתי אותו, הוא לא רגיל לזה." אמרתי לה, מנסה להוריד אותה מהרעיון של לגנוב לו כסף או לשבש לו תוכניות.
"טוב, אני לא אעשה את זה, אבל אני כן אתחבר למצלמות אבטחה של בית החולים."
"איך? לא אמרתי לך באיזה בית חולים אני נמצאת." אמרתי בבלבול,
"כבר הספקתי לאתר את המיקום שלך דרך הטלפון."
"את משוגעת."
"נכון. נדבר אחר כך, את צריכה לנוח." אבישג אמרה,
"אוקיי, ביי." אמרתי וניתקתי את השיחה.
אני מנגבת את הדמעות מפני, זה שהתפרקתי היום לא אומר שאני אתן למישהו לראות אותי בוכה, זה מראה חולשה, זה אסור.

לוקה

לא תכננתי להיכנס לחדר של יעל שוב, אבל כשהתקרבתי לדלת החדר שמעתי אותה מדברת עם מישהו בטלפון, היא אפילו צחקה ממשהו שהוא אמר, לא שמעתי מה הם אמרו אבל אוזניי לא יכלו להיות ערלות למשמע קולה.
אחרי שניסיתי להאזין ליעל נהיה שקט, השיחה נותקה.
נכנסתי לחדר של יעל בסערה,
"עם מי דיברת?!" צעקתי,
"הבהלת אותי!" יעל צעקה עלי חזרה.
לא חיכיתי שתענה לי, חטפתי את הטלפון מידייה ופתחתי אותו, יש לה קוד,
"מה הקוד?" שאלתי בקול חזק,
"131289" אמרה באדישות,
"למה דווקא הקוד הזה?"
"זה התאריך לידה של טיילור סוויפט." כנראה שבין כל המוזיקת רוק שהיא שומעת יש גם שירים יותר רגועים.
הקלדתי את הקוד והטלפון נפתח, טוב, שקרנית היא לא. נכנסתי לשיחות היוצאות אבל לא יכולתי להבין כי זה היה בשפה לא ברורה.
צילמתי תמונה של המילים הלא ברורות ושלחתי לטיילר, בתוך פחות מדקה טיילר שלח לי תרגום של מה שכתוב בתמונה.
שיחה יוצאת לאבישג, זה מה שכתוב,
"מי זה אבישג?" מה הבעיה שלהם עם שמות מוכרים?
"זאת בת, היא חברה שלי מישראל. סיימת עם החקירה? אני יכולה לקבל את הטלפון שלי חזרה? ואם אפשר אז גם קצת שקט." אמרה בחוצפה, הטלפון צלצל בידיי והשם שהיה כתוב זה אותו השם שטיילר תרגם לי, אבישג הזאת שוב מתקשרת.
"למה היא מתקשרת שוב? דיברתן לפני דקה." אמרתי בחשד,
"לא יודעת, אולי היא רצתה לומר לי משהו ושכחה. אתה מוכן להחזיר לי את הטלפון כבר? אני רוצה לענות לה." יעל אומרת באדישות,
"כן, קחי." אני מושיט לה את הטלפון ויוצא מהחדר.