כתום בוהק

פרק 24

ממליצה לשמוע את האלבום החדש של טיילור (The Tortured Poets Department) תוך כדי הקריאה

_____________________

לוקה

"תגיד טיילר, מה זה אומר אם מישהי אומרת לך שהיא לא יודעת? זה כן או לא?" שאלתי את טיילר ברגע שנכנס למשרד הגדול בביתי בשעות הערב.
"אתה שואל אותי? אתה יודע שאני דופק ונוסע. אני לא חושב שאני הבן אדם הנכון לשאלה הזאת." טיילר אמר והתיישב בעמדת המחשב שלא אמורה להיות בשימוש אך כולם יודעים שהעמדה שייכת לטיילר.
"צריך להוציא ספר של איך להבין נשים!" התעצבנתי. היא לא יכולה השאיר אותי עם החוסר הבנה הזה.
"מה שאלת שהיא אמרה לך שהיא לא יודעת? למה זה מחרפן אותך ככה?" טיילר שאל ונשען על משענת הכיסא שלו בנוחות.
"שאלתי אותה אם היא חושבת שהיא מתאהבת בי." אמרתי לטיילר והוא גיחך,
"אם זאת הייתה כל בחורה אחרת הייתי אומר לך שהתשובה נוטה לכן, אבל אצל יעל אי אפשר לדעת." טיילר אמר בכנות,
"אני משתגע!" אמרתי וטיילר התחיל לצחוק,
"אם זה כל כך משגע אותך למה שלא פשוט תציע לה לצאת? ממש כמו ימי התיכון." טיילר אמר ולשם שינוי אני חושב שהוא צודק. בכל מקרה גם אם היא תגיד לא אנחנו אמורים להתחתן בעוד חצי שנה.
"וגם אם היא לא תסכים אתם מתחתנים בעוד חצי שנה." טיילר אמר את מחשבותי.
"טוב. אני הולך לעשות מקלחת קרה." אמרתי ויצאתי מהמשרד שלי שנמצא במרתף, ממש ליד חדרי העינויים. יש פעמים שאני מעדיף שהמשרד לא יהיה כל כך קרוב לחדרי העינויים, אך יש פעמים שהעינויים קורים במשרד, במיוחד כשצריך לצלם אותם כדי לשלוח איומים. זה נשמע אכזרי, כי זה באמת אכזרי.

יעל
לוקה יוצא מחדר האמבטיה ללא בגדים כלל, טיפות מים זעירות נוטפות משיערו הפרוע ומכל שאר חלקי גופו.
אני שוכבת על המיטה המיטה הגדולה של לוקה עם תחתונים רגילים וחולצה מהטיול השנתי של כיתה יא, אני מעדיפה את החולצה מהטיול השנתי של כיתה יב אבל לוקה הרס אותה.
"חשבתי שהרסתי לך אותה." לוקה אמר בחצי חיוך ששם לב לחולצה שלבשתי.
"זאת אחת אחרת." עניתי גם בחצי חיוך.
לוקה נכנס למיטה עירום כולו ונשכב תחת השמיכה העבה. הוא נשכב על צד גופו וכך גם אני. עיניו השחורות צורבות את נשמתי ומחפשות תשובות לשאלות  שלא נשאלות. לוקה שלח את ידו וסידר את שיערי המבולגן אל מאחורי אוזני,
"את יפה." הוא אמר בעדינות אך פניו לא הביעו רגש כלשהו,
"תודה." אמרתי לו באדישות.
לאחרונה הסתרת הרגשות שלי נהיית קשה יותר. לוקה מצליח לקרוא אותי במבט אחד.
לוקה מושך אותי אליו ומצמיד אותי אליו כמו מסטיק לנעל, איברו הזקור דוקר את ירכי וראשי מונך על חזהו השרירי.
"מחר תהיי מוכנה בשמונה בערב. ותתלבשי יפה." לוקה אמר בלחש.
"לאן הולכים?" שאלתי, מנסה להילחם בחיוכי,
"תגלי מחר." לוקה אמר ויכולתי לשמוע בקולו את החיוך המתפשט על פניו.
אני לא מצליחה להירדם, המחשבות לא מפסיקות להתרוצץ בראשי.
כל מה שלוקה צריך לעשות כדי לשבור את הלב הקפוא שלי זה לומר לי שהוא אוהב אותי מבלי להראות את האהבה הזאת. אני לא רוצה מילים, אני רוצה מעשים. הרגשות.