כתום בוהק

פרק 20

יעל

אני מתעוררת במיטה שלי במלון, יש חושך בחוץ, ראשי כואב, ואני לבושה בחולצה מכופתרת לבנה שאפשר לראות דרכה את שדיי החשופים, אני בלי מכנסיים, רק עם תחתוני החוטיני שלבשתי כשיצאתי לחנות החיות, מישהו החליף את בגדי, זה לא מוצא חן בעיניי. אני נאנחת בתסכול ומנסה להתרומם, זה לא מצליח לי אבל כל עוד קולי עובד אני יכולה לקרוא לעזרה, או סתם לשגע את לוקה.

"לוקה." אני צועקת בעייפות, לוקה מגיע במהירות ואחריו מגיע בן אדם שנראה בשנות השישים לחייו,

"התעוררת." לוקה אמר,

"כן." עניתי, כי מה אני אמורה להגיד?

"זה אחד הרופאים של קאפו ניו יורק, הוא יטפל בך." לוקה אמר. אני זוכרת את הרופא, הזיכרון מעט מעורפל אך אני זוכרת קצת.

אני מושכת את השמיכה לגופי כי אני לבושה רק בתחתונים וחולצה שקופה, בדרך כלל לא אכפת לי מזה שאנשים רואים אותי ללא בגדים אבל אני במצב פגיע עכשי. לוקה שם לב לכך וציווה על הרופא לצאת מהחדר,

"איך את מרגישה?" שאל בדאגה, הפעם אני לא מדמיינת, הוא באמת דואג לי.

"כואב לי הראש, הרגל, הבטן, ואני חושבת שנתפס לי הגב, אבל בסך הכל בסדר." אני אומרת הכנות, אולי כואבת לי הרגל, הראש ועוד כמה איברים בגוף אך המצב יכל להיות גרוע בהרבה.

"אוקיי. ורק כדי שלא תדאגי אני החלפתי לך את החולצה כי היא הייתה מלאה בדם,ממש לא ששכבנו, או משהו בכיוון." לוקה הסביר. 'ממש לא שכבנו,' צביטה קלה מורגשת בלובי ובטני התחתונה, אם אמירה כזאת הייתה מגיע ממישהו אחר זה לא היה מזיז לי, אבל משהו בזה שהמילים האלו יצאו מפיו של לוקה גורם לתחושה לא נעימה בלובי, אותה תחושה שהרגשתי בגיל שמונה, שהבנתי שהורי כבר לא יחזרו, ומאז אותה המרה אני מתנתקת מהסביבה אך לוקה מנטרל הכל, את כל החומות הכבדות המקיפות את ליבי, השלשלאות הארוכות שמלופפות סביב ליבי, גם אם אני חשה רק צביטה קטנה, זה מתחיל בצביטה עובר להתאהבות ולבסוף מגיע לשברון לב, אני ממש לא מעוניינת בשברון לב בתקופה הזאת של חיי, או אף פעם. לוקה שם לב לשינוי העז בגופי ובהבעת פני, הוא התקרב אליי וניסה ללטף את פני עם ידיו, אך כשידו נגעה בפני סובבתי את ראשי לכיוון השני כדי שלא ימשיך, אני לא יכולה להתאהב. מבטו של לוקה השתנה לאפל ועמוק מתמיד, הוא הביט בי בחוסר הבנה, ועיניו שידרו דכדוך ואופל, לוקה התרחק לאחור בלי לומר מילה ויצא מהחדר בטריקת דלת רועמת, אם היינו ילדים בני 15 הייתי יכולה להבין, אבל הוא לא מתנהג כמו אדם בוגר.

לוקה

הרגשתי את הכעס מחלחל לעצמותיי, היא לא נותנת לי אפילו לגעת בה! ואני כמו דביל חשבתי שאחרי שהצלתי לה את החיים פעמיים היא תחבב אותי קצת יותר. פעמיים! לא פעם אחת! פעמיים!
אחרי שאני יוצא מהחדר אני רואה את טיילר ממתין לי בסלון יחד עם הרופא שהעפתי מהחדר של יעל מוקדם יותר היום, טיילר מבחין במצב רוחי המשתנה וציווה על הרופא לצאת למרפסת, ולטובת הרופא זה עדיף.
"מה יש לך?" טיילר שאל בבלבול ובמבט רציני,
"היא אפילו לא מוכנה שאני אגע בה!" אני צועק, לא אכפת לי אם יעל שומעת או לא, את האמת אני מעדיף שהיא תשמע, שתדע מה היא עושה לי.
"לוקה תרגע, מותר לה לבחור אם תגע בה או לא, אל תעשה מזה עניין גדול, היא עוד לא מבינה את המצב, ניסו להרוג אותה, היא עדיין מבוהלת. היא תרגע בקרוב. וחוץ מזה אתה תעיר את החתול ורק עכשיו הצלחתי להרדים אותו." טיילר אומר, אחרי שיעל נפצעה אמרתי לו שהוא אחראי על טיפול הגור, הוא המטפלת הכי מסורה שיצא לי לראות, אבל אני לא מסוגל לשמור את עצביי בפנים.
"אני הולך למועדון של אית'ן. תארגן לי מישהי טובה." אני אומר בקול שקט יותר ממקודם כי את זה אני לא רוצה שיעל תשמע.
אני יוצא מהסוויטה בטריקת דלת, והולך לכיוון המעלית, יש לי כל כך הרבה דברים לסדר ואני מתעסק עם בחורה שמגרה אותי ואז משאירה אותי עם זין עומד. ללטף אותה, זה מה שרציתי.
אני יורד במעלית ויורד לכיוון אחת המוניות שמחכות ליד המלון בשביל תיירים.
אני יורד מהמונית בכניסה של המועדון, רעש רועם נשמע מבפנים, ורעידה קטנה של הטלפון הנייד שאני מחזיק ביד תופס את תשומת ליבי,

*טיילר*

טיילר: מחכה לך בחדר 3.

לא צריך להיות גאון כדי לדעת מה מחכה לי בחדר.
אני נכנס למועדון והולך לכיוון החדרים, החדרים לא אמורים להיות משומשים, אך הרבה אנשים משתמשים בהם בשביל זונות אז מספרו אותם ואית'ן, הבעלים של המועדון, מעלים עין כי זה מביא לו הרבה אנשים למועדון והוא לא מתנגד אף פעם לעוד כסף.
אני נכנס לחדר 3 ומוצא שם את הזונה שלי ללילה הקרוב. היא לבושה בחזיית תחרה שלא מסתירה כלום ובחוטיני שחור שתואם לחזיה, החזיה והתחתון מחוברים בשתי רצועות עור הנמצאות בצידי גופה. אם הייתי נכנס לפה לפני שפגשתי את יעל הזין שלי היה עומד כמו אבן. ואבל עכשיו? הוא לא זז. אני לא מגורה מהאישה שעומדת מולי, כל מה שיש לי בראש זאת יעל, אני חושב על הפעם שהזדיינו במקלחת, ואני כבר רואה את עצמי מזיין אותה שוב בזמן שאני מושך את שיערה הכתום לאחור ומוצץ, נושך ואוכל את מה ששלי. איברי מגיב למחשבותיי על יעל, אני מצווה על הזונה להסתובב כדי שלא אוכל לראות את פניה, אם אסתכל על פניה תוך כדי האקט זה יקלקל את המחשבות שלי על יעל.
אני מוציא את איברי מבלי להוריד את בגדי, ומזיין אותה, לפחות מנסה, הזין שלי לא משתף פעולה, זה לא עובד. אני יוצא מהזונה, סוגר את רוכסן מכנסיי ועף משם. אם זאת לא יעל זה לא יעבוד. האישה הזאת קילקלה אותי.

☆

חזרתי למלון אחרי ששתיתי כמו משוגע וללא הכרה, הגעתי לסוויטה במלון וסידרתי לעצמי מיטה מאולתרת על הרצפה בגלל שדמה של יעל הכתים את רוב הספה. הבוקר הגיע והשמש מבצבצת מבין כל הבניינים וגורדי השחקים, אני יוצא למרפסת של הסוויטה, אני לא מנצל מספיק את זה שיש פה מרפסת. ידיי שעונות על המעקה ואוחזות בכוס קפה שחור, ראשי פועם בכאב, לקחתי שני כדורים נגד כאבים וחצי כדור שינה בלילה, היה לי קשה להירדם בגלל כל המחשבות שהתרוצצו בראשי, הגעתי למסקנה שאנחנו חייבים לעזוב את ניו יורק ולחזור לאיטליה. מסוכן פה מידי, היפנים מצאו אותנו פה והם יודעים איכן אנחנו מתאכסנים, זאת לא הטריטוריה שלי ואני לא מכיר את השטח כדי להילחם כמו שצריך. הדבר היחיד שמדאיג אותי זה מה לעשות עם יעל, היא יודעת יותר מידי. אני עדיין לא הקאפו וזה אומר שאם אני אתחתן איתה רוב הסיכויים שאבא שלי, הקאפו העכשווי, יוציא אותה להורג, ולזה אני לא מסכים שיקרה. אני יכול לנסות להבריח אותה, אך זה הסתכנות גם שלי וגם שלה, חוץ מזה, אני ממש לא הולך לתת לה ללכת. גם אם חיי יהיו תלויים בזה.