לוקה
"יעל! שֵׁר! תתעוררי!" צעקתי עליה אבל היא לא הקשיבה לי, היא לא התעוררה.
האמבולנס לא יספיק להגיע בזמן,
"טיילר!" אני צועק מבלי לדעת שהוא עומד ממש מאחורי,
"מה? אני פה," אמר והתכופף לצידי,
"תביא את הרכב, עכשיו! אין לנו זמן!"
יעל
אני מתעוררת במיטת בית חולים, המקום לא מוכר אבל הבן אדם שיושב לצד המיטה שלי מוכר בהחלט.
לוקה.
מה הוא עושה פה?
הגרון שלי יבש יותר מהמדבר, אני מרגישה שהוא עולה באש מרוב יובש.
"מים, מים." אני מנסה ללחוש, לוקה מרים את ראשו ומושיט לי כוס מים מהשידה שליד המיטה. אני שותה את כל תכולתה של הכוס ומרגישה הקלה.
"את בסדר?" לוקה שואל, במבט מודאג? הוא דואג לי?
"מה אתה עושה פה?" אני שואלת ומתעלמת משאלתו.
"הצלתי לך את התחת אז אל תתחילי להתגרות בי כי אין לי כוח לזה עכשיו." ענה בחוסר סבלנות, כנראה שדמיינתי, הוא ממש לא דואג לי.
אני מנסה להתרומם לישיבה על מיטת בבית החולים אך כאב חד תוקף את ירכי, גניחת כאב נפלטה מפי, זה אסור, אסור לי להראות לאנשים בסביבתי שאני חשה כאב, במיוחד לא ללוקה.
"תשכבי, אני אקרא לרופאה כדי שתיתן לך עוד משכחי כאבים." אמר והתרומם מכיסאו,
"אני לא צריכה. לא כואב לי." אני אומרת לו ומשתדלת לא להראות כאב או כל סוג של רגש.
"כן, שמנו לב." לוקה הקניט אותי,
"אתה דואג לי?" אני שואלת בחיוך עייף וכאוב,
"גם כשאת פצועה את מנסה להתגרות בי?" לוקה שואל בחיוך מלא, ויצא מהחדר כדי לקרוא לרופאה.
לוקה חוזר לחדר יחד עם רופאה שנראית בשנות השישים לחייה.
"אדון ולנטינו אמר שאת צריכה משכחי כאבים." אמרה,
"כן, זה נכון." אמרתי בקושי.
הרופאה הנחמדה התעסקה עם שקית האינפוזיה שמחוברת לידי, היא סיימה לסדר לי את משכחי הכאבים ויצאה מהחדר.
"איך את מרגישה?" לוקה שאל,
"כאילו אני חצי מתה." עניתי בכנות,
"את צריכה שאני אביא לך משהו?" שאל בחמלה,
"אפשר עוד מים?"
"כן." ענה ויצא מהחדר
לוקה
פאק.
היא גורמת לי להיות רגיש ועדין, אני לא יכול להיות רגיש ועדין, אני הקאפו העתידי, אני מענה אנשים. רוצח. אני לא יכול.
טיילר שיושב על כיסא מחוץ לחדר של יעל, מסתכל עלי כאילו השתגעתי,
"הכל בסדר?" טיילר שואל בחיוך,
"לא. הכל לא בסדר." אני עונה לו,
"אני חושב שנדלקת עליה." טיילר אומר בחיוך,
"נדלקת? מה אני בן שלוש? אני לא מסוגל להוציא אותה מהראש שלי!" אני צועק עליו,
"אז תגיד לה את זה."
"מה זאת אומרת?"
"תיכנס עכשיו לחדר ותגיד לה שאתה מחבב אותה או משהו כזה. אתה הקאפו הבא אתה לא יכול לפחד לומר לבחורה שאתה מחבב אותה אבל להיות מסוגל לרצוח אנשים."
"אתה צודק. אני אעשה את זה." קמתי והלכת לכיוון ההפוך מהחדר של יעל כדי לקנות לה מים,
"החדר בצד השני לוקה!" צועק לי טיילר,
"אני מביא לה מים!" אני צועק לו חזרה,
יעל
למה לוקח לו כל כך הרבה זמן להביא מים? איפה הוא לעזאזל? אם הייתי יכולה הייתי קמה והולכת להביא לעצמי מים אבל אני בקושי מסוגלת לשבת כמו שצריך.
דלת החדר נפתחת אבל במקום שלוקה יכנס נכנס גבר אחר עם שיער שחור ועיניים כחולות כמו הים,
"מי אתה? מה אתה רוצה?" אני שואלת,
"אני טיילר. אני חבר טוב של לוקה." אמר בקול שסותר את המראה שלו, קול חביב וידידותי.
"מה אתה עושה פה?"
"לוקה ביקש שאתלווה אליו אז באתי, למרות שבתכלס הייתי חייב לראות מי הבחורה שמסובבת לו את הראש." אמר בחיוך.
דלת החדר נפתחה ולוקה נכנס דרכה עם בקבוק מים,
"טיילר מה אתה עושה? אל תציק לה, היא פצועה." לוקה הזהיר אותו,
"לא זה בסדר," אמרתי,
"אוקיי, אבל אני מבקש ממך לצאת החוצה, אני ויעל צריכים לדבר." לוקה אמר, טיילר הסתכל עליו בחיוך מחשיד ויצא מהחדר.
"על מה אנחנו צריכים לדבר?" אני שואלת,
"אני לא יודע איך לומר את זה ואני מרגיש כמו ילד בגן בגלל זה אבל אני לא מצליח להוציא אותך מהראש, אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך." אמר, אני חושבת שהאוזניים שלי שומעות לא נכון,
"מה?" אני שואלת בבלבול,
"פאק. אני חושב שאני רוצה אותך."
YOU ARE READING
כתום בוהק
Romance*ספר גמור!* יעל אשכנזי אני חושבת שלפי השם שלי אפשר להבין שאני מישראל, אני לא מאמינה באהבה, וכל מי שמאמין יכול להמשיך לחיות באשליה ולדחוף את האהבה שלו לתחת, אבל אז הוא פתאום הגיע בגלל פקידת קבלה מפגרת במלון ושינה הכל. לוקה ולנטינו היא כל מה שאני לא...
