*כל מה שכתוב בפרק זה לא קרה באמת והכל מהדמיון (אני לא באמת יודעת אם זה עובר ככה.)
קריאה מהנה.*
יעל
ישבתי על הספסל מחוץ לשדה התעופה בישראל וחיכיתי לאבישג שתגיע.
המכונית האדומה והקטנה שלה נראתה מרחוק.
"יעל!" אבישג צעקה מהחלון ועצרה את הרכב על הכביש לצידי,
"שוגי!" אמרתי ונכנסתי למכונית שלה,
"אלוהים אדירים כמה שהתגעגעתי אלייך!" היא צעקה,
"גם אני אלייך."
"עכשיו אני רוצה שתסבירי. ונתחיל מזה שיצאתי מהעבודה בשבילך היום וכבר לקחתי יום חופש למחר. מה קרה שהיית צריכה לבוא היום?"
"לא קרה כלום. היה מקום בטיסה אז חשבתי להפתיע אותך." אמרתי לה בחיוך קטן,
"את מוכנה להסביר לי איך המאפיונר הקר והאכזר הוא זה שהצליח להמיס את ליבך וגרם לך להרגיש רגשות אמיתיים?" אבישג שאלה.
פתחתי את פי והתחלתי לספר. לספר לה הכל.
☆
"ככה זה נגמר?!" אבישג שאלה בקול ההיסטרי והיחודי שלה,
"את רוצה לומר לי שהוא אפילו לא ניסה להתקשר אלייך?!" הוסיפה והמשיכה עם הדרמה,
"אני לא יודעת. לא בדקתי את הטלפון." אמרתי לה,
" תבדקי." אבישג האיצה בי. אני פותחת את הטלפון ובודקת את מצב השיחות וההודעות,
"52 שיחות ו-133 הודעות. רוב ההודעות הן 'איפה את'." עדכנתי את אבישג,
"וואו." אבישג אמרה בהתנשפות.
הטלפון הנייד רטט בידיי ועניתי מבלי להביט על שם מקור השיחה, טעות של טירונים.
"יעל." קולו של לוקה פילח את אוזניי דרך הטלפון, אני יכולה לשמוע את אנחת ההקלה שיצאה מפיו. ניתקתי את השיחה מהר ככל שיכולתי ואבישג הביטה בי בבלבול לכמה שניות והחזירה את עינייה לכביש.
"רק דיברנו על החמור." אמרתי לאבישג,
" זה היה לוקה?" היא שאלה. הנהנתי ונלחצתי מעט,
"אתם ממש מסונכרנים. אמרה וניסתה להקליל את האווירה, מה שלא כל כך עבד לה.
"אבישג מה אני אמורה לעשות?" שאלתי אותה וחששתי מתשובתה,
"למה שלא תנסי לדבר איתו?" היא הציעה את הגרוע מכל,
" אני לא מסוגלת. אני ממש יכולה לחוש בגידה כרגע."
" אני לגמרי יכולה להבין אותך." אמרה בהזדהות,
"את מדברת על הבחור הזה נכון? זה שברח מבלי להיפרד אפילו?" שאלתי אותה בקול עדין,
YOU ARE READING
כתום בוהק
Romance*ספר גמור!* יעל אשכנזי אני חושבת שלפי השם שלי אפשר להבין שאני מישראל, אני לא מאמינה באהבה, וכל מי שמאמין יכול להמשיך לחיות באשליה ולדחוף את האהבה שלו לתחת, אבל אז הוא פתאום הגיע בגלל פקידת קבלה מפגרת במלון ושינה הכל. לוקה ולנטינו היא כל מה שאני לא...
