לוקה
"לוקה!" צעקתה של יעל גרמה לי לזנק לכיוון חדר האמבטיה,
"מה? מה קרה?" שאלתי בלחץ כשדחפתי את הדלת והתפרצתי לחדר האמבטיה.
עיניה הכועסות של יעל פגשו את עיניי דרך המראה,
"מה קרה?! זה נראה כאילו מישהו נתן לי אגרוף לצוואר!" אמרה והצביעה על צווארה, על המקום בו שפתיי היו מונחות היום בבוקר.
אור השמש השוקעת צובעת את חדר האמבטיה בגוונים של כתום וורוד, גורם לעורה של יעל לזהור ולנמשיה להיות בולטים יותר לעין,
"יפה, ככה כולם ידעו שאת שלי." אמרתי לה והתקרבתי אליה מאחור, חיבקתי את מותניה והצמדתי את שפתיי לצד שבו אין סימן, התענגתי עליה, התענגתי על כל לק ולק. יעל לא מרוצה מזה אך היא לא מתנגדת. אני מצרף את צווארה חזק כדי להשאיר סימן אדום שמאוחר יותר יתכהה.
"תפסיק."
"אין מצב."
יעל נאנחת ביאוש ונותנת לי לבצע בה את זממי,
"את זוכרת שלפני שבוע היינו אמורים לצאת בערב?" לחשתי על צווארה,
"כן."
"זוכרת שבסוף לא יצאנו כי גילנו שסאצ'י היא אחותך?"
"כן. אני עדיין במתח. לאן היינו אמורים ללכת?"
"תגלי בערב."
☆
ראשה של יעל מושען על כתפי,
"אתה מוכן לספר לי לאן הולכים?" שאלה בקול חלש ועדין,
"לא. עוד מעט תראי." אמרתי וליטפתי
את שיערה הכתום.
הנהג עצר את האוטו כדי לאפשר לנו לרדת, יצאתי ראשון ושלחתי את ידי כדי לאחוז בידה של יעל ולעזור לה לצאת מהרכב.
"איפה אנחנו?" שאלה בחוסר סבלנות,
"תכף תראי." אמרתי.
אחרי הליכה של פחות משתי דקות הגענו למקום אליו רציתי לקחת את יעל לפני שבוע.
"וואו." יעל אמרה והביטה מטה אל הנוף המרהיב. אנחנו נמצאים על צוק המשקיף לנופי איטליה, אם מביטים למטה רואים את אגם גארדה, אם מביטים ישר רואים את נופי ההרים הגבוהים והירוקים ואם מביטים מעלה רואים את כוכבי השמיים הנוצצים.
שמיכה הייתה פרוסה לרגלינו ועליה מונחים בקבוק יין, כוסות סכום וצלחות.
"זה מדהים." יעל אמרה והביטה מעלה לשמיים.
מלצר מהמסעדה הקרובה הגיע עד אלינו עם התפריט, שילמתי לא מעט כסף כדי שיהיה לנו מקום במסעדה מחוץ אליה, הוא הושיט לנו את התפריטים, הסתובב והלך חזרה למסעדה שנמצאת מאחורי גבעה קטנה כך שאנחנו לא מרגישים קרובים אליה.
"שבי." אני מצווה על יעל בחיוך והיא מבצעת את מה שאמרתי לה.
אני מזיז לצד את כלי האוכל ונשכב ליד יעל, היא מניחה את ראשה על חזי ומקשיבה לנשימותיי, אני מנשק את ראשה ומתענג על הרגע היפה הזה שיהיה חרוט בראשי לעד.
אני מנסה לא לחשוב על ענייני המאפיה אך חשש קטן מתבצר בראשי, איך אבי יגיב ליחסיי עם יעל? בהתחלה הוא בעצמו הציע את כל ענייני החתונה אבל עכשיו אם הוא יראה שאני אוהב אותה כך והיא אותי הוא יבין שהיא לא מהווה לו איום ויוכל לחתן אותי עם אישה אחרת מהמאפיה, תמיד שנאתי את המסורת של אירוסי הנוחות. זה הורס חיים שלמים.
"על מה אתה חושב?" יעל שאלה וניתקה אותי ממחשבותי,
"איך את יודעת שאני חושב?"
"הלב שלך, הוא פועם מהר מהרגיל. אתה לחוץ ממשהו."
"את צודקת. אבל זה לא חשוב עכשיו." ברגע שאני מסיים את המשפט המלצר מגיע לקחת את ההזמנות שלנו. אפילו לא הסתכלנו בתפריט אבל זאת איטליה, מה עוד אפשר להזמין פה במסעדה חוץ מפסטה ופיצה?
"תביא לנו פיצה ופסטה."
"איזה סוג של פיצה ואיזה סוג של פסטה?" המלצר שאל,
"מה הכי מומלץ?"
"מצטער אני לא יודע, אבל אני יכול לשאול במטבח ולחזור לומר לך." הוא אמר, הפחד יוצא החוצה יחד עם מילותיו.
"אין צורך לחזור לומר לנו, תביא לנו את מה שמזמינים הכי הרבה." ציוויתי עליו. המלצר הלך בהליכה מהירה לכיוון מסעדה,
"אתה ממש הפחדת אותו." יעל אמרה בצחקוק אחרי שהמלצר כבר לא נראה לעין.
"אני מעדיף להפחיד אותו מאשר שישאר כאן ויפריע לי." אמרתי לה בחיוך.
יעל מחייכת לכיוון השמיים ומביטה בכוכבים, אני מהופנט ממנה, מיופיה הטבעי. עיניה בוערות כמו תמיד, ושיערה הכתום מפוזר על חזי.
הכנסתי את ידי תחת חולצתה וליטפתי את בטנה החמימה,
"יום אחד את תישאי את הבן שלי בבטן היפהפייה הזאת." אמרתי לה. אם אני לא אביא ילדים ממנה אני לא מעוניין להביא ילדים. אני רוצה שהיא תיהיה האמא של הילדים שלי, עם כל הבעיות וכל הקשיים, אני רוצה אותה. רק אותה.
"איך אתה כל כך בטוח שאני אהיה בהריון?" שאלה בחיוך מתגרה,
"כן. אני בטוח."
"אתה יפה." יעל אמרה לפתע,
"את משתמשת במשפטים שלי. זה התפקיד שלי לומר לך שאת יפה." אמרתי לאשתי לעתיד בחיוך,
"אבל זה לא רק שאתה יפה, כיף להסתכל עליך." היא אמרה וניסתה להרים את ראשה לאחור כדי להביט בי.
דיגדגתי את צידי ביטנה והיא התפתלה על חזי,
"האוכל שלך מוכן אדוני." המלצר הגיע והרס את הרגע הקסום הזה,
"הבאת מים?" שאלתי את המלצר הלחוץ,
"לא."
"אז תחזור להביא." ציוותי עליו, הוא הניח את מגשי האוכל על השמיכה הגדולה והלך לכיוון המסעדה.
פניה של יעל נעשו אדומות כי היא השתדלה לא לצחוק מול המלצר המסכן.
יעל הרימה משולש פיצה בודד והכניסה אותו לפיה, היא נאנחה בהנאה ודחפה עוד ממשולש הפיצה לפיה.
"תפסיק להסתכל עליי." מלמלה בין ביס לביס,
"לא יכול, אני לא מסוגל." עניתי לה.
הסטתי את מבטי מיעל בכוח ומזגתי פסטה לאחת הצלחות שהמלצר הביא, הכנסתי ביס גדול לפי והתחלתי לאכול. זאת פסטה ברוטב עגבניות איכותי אך רגיל לגמרי.
המלצר הגיע יחד עם קנקן מים גדול וכוסות, הוא הניח את הקנקן די רחוק מאיתנו כדי שאם ישפך אנחנו לא נרטב, למרות שאני חושב שזה אחלה רעיון להרטיב את יעל.
"אל תחזור בשעה הקרובה." אני מצווה על המלצר. הוא מהנהן וחוזר למסעדה.
"למה הוא לא צריך לחזור בשעה הקרובה?" יעל שאלה בחיוך שמבשר שהיא כבר יודעת את התשובה,
"בשביל זה." אמרתי והכנסתי את ידי תחת חצאית המשי הכחולה שלה.
☆
"עוד סיבוב?" שאלתי את יעל אחרי שעברה את האורגזמה הרביעית שלה להערב,
"לא, לא." אמרה בהתנשפות וחיוך עייף,
"חשבתי שהיה לך כיף."
"היה לי. היה לי מאוד כיף. אבל אני לא מסוגלת לעוד." אמרה בצחוק מתגלגל ויפה. יעל סידרה את חולצתה יחד עם החצאית ואני את מכנסי.
לאחר כמה דקות המלצר הגיע,
"תביא לנו חשבון." ציוותי ובלי מילים מיותרות הוא הסתובב והלך חזרה לכיוון המסעדה.
"אולי תפסיק להפחיד אותו?" שאלה בחיוך שיכול להאיר את כל העולם האפל הזה,
"אני אמשיך להפחיד אותו כי בכל זמן שהוא פה אני לא יכול להיות איתך לבד." ברגע שסיימתי את דברי המלצר הגיע,
"זה יוצא 30 יורו."
אחרי ששילמתי לו יעל ואני חזרנו לרכב והמלצר נשאר לסדר שם.
"לוקה?" יעל שאלה ושברה את הדממה,
"כן שֵׁר?"
"על מה חשבת מוקדם יותר היום?"
"לפני שאכלנו?"
"כן."
"על אבא שלי."
"על זה חשבת בזמן שהיינו בדייט? על אבא שלך?" שאלה בהרמת גבה,
"זה לא כמו שאת חושבת."
"אז תסביר לי."
"ברגע שאבא שלי יראה איך אני אוהב אותך הוא יבין שאת לא מהווה סכנה. הוא יודע לקרוא אנשים טוב, הוא יראה שאת לא מסוגלת לבגוד בי. ואחרי שהוא יבין את זה הוא יחתן אותי עם מישהי אחרת.נישואי נוחות. אין דבר כזה במאפיה נישואים של אהבה, ואם נתחתן אז זה יהיה נישואי אהבה, וזה לא יכול לקרות."
YOU ARE READING
כתום בוהק
Storie d'amore*ספר גמור!* יעל אשכנזי אני חושבת שלפי השם שלי אפשר להבין שאני מישראל, אני לא מאמינה באהבה, וכל מי שמאמין יכול להמשיך לחיות באשליה ולדחוף את האהבה שלו לתחת, אבל אז הוא פתאום הגיע בגלל פקידת קבלה מפגרת במלון ושינה הכל. לוקה ולנטינו היא כל מה שאני לא...
