יעל
אני מחכה קצת לפני שאני עונה לשיחת הטלפון מאבישג,
*שיחה נכנסת מאבישג*
"תודה." אני אומרת לה, אני יודעת שהיא ראתה מה שקרה פה, וזה שהיא התקשרה גרם ללוקה ללכת, ובכנות, אני רק רוצה שקט עכשיו, למרות שאין לי בעיה עם החפירות של אבישג, כן יש לי בעיה עם החפירות של לוקה.
"בכיף. הבחור הזה ממש נתפס עלייך, מה את מתכוונת לעשות?" שאלה,
"אני לא יודעת, מה אני יכולה לעשות?"
"תראי, את יכולה להרוג אותו, לפרוץ לו לחשבון בנק, לפגוע במישהו שקרוב אליו-"
"חשבתי שכבר דיברנו על זה שאין לו נקודת חולשה," קטעתי אותה,
"כמה קשה יכול להיות למצוא עליו איזה משהו מפעם, רק צריך לחפש במקומות הנכונים."
"אבישג, אני חושבת שטעיתי."
"לגבי מה? לגבי הנקודה חולשה?"
"לא, לא, אני חושבת שטעיתי בזה שלא הסכמתי לצאת איתו." אמרתי בכנות,
"את אוהבת אותו?"
"אני לא יודעת,"
"אבל מה שאת כן יודעת זה שברגע שאת אומרת לו שאת משנה את דעתך הוא ירוץ אליך וינשק לך את הכפות רגליים."
"אני לא בטוחה לגבי זה שהוא ינשק לי את כפות הרגליים אבל כן, אני חושבת שהוא ישמח אם אני אשנה את דעתי."
"אז תחשבי על זה, אולי יצא מזה משהו טוב בסוף."
"אולי, אני אלך לנוח קצת."
"ביי, ותעשי לי טובה, הפעם באמת תשמרי על עצמך."
"אוקיי, להתראות." אמרתי וניתקתי את השיחה.
נכנסתי לרשת חיפוש ובדקתי על בתי מלון עם חדרים פנויים, גם אם יש חדר במלון שאני מתאחסנת בו עכשיו אני חושבת שזה יהיה רעיון יותר טוב לא להיות עם לוקה באותו מלון.
לוקה
אני מתנהג כמו מניאק. טיילר בטח רותח עלי, זה שהוא תירגם לי את מה שהיה כתוב בטלפון של יעל זה כבר נס, ושלא נדבר על יעל, שבעיות האמון שלה בי נהיות גרועות מפעם לפעם.
פאק.
יעל.
יעל.
יעל.
האישה הזאת לא יוצאת לי מהראש ובמקום לנסות להרשים אותה ולגרום לה לרצות אותי אני עושה בדיוק ההפך, כמו בן זונה!
אני הולך לכיוון הקפיטריה, אם אני לא אוכל עכשיו אני אתמוטט מרעב.
אני יושב במשך חצי שעה בחדר האוכל, לפני שאני הולך חזרה לכיוון חדרה של יעל אני לוקח אוכל גם בשבילה. אני חייב לה התנצלות, הייתי קנאי.
יעל
אני סובלת מכאבים, רעב, צמא ואני חייבת ללכת לשירותים, אבל לחצן המצוקה בבית החולים לא עובד!
הרופאים אמרו שמחר אני כבר אוכל להתחיל לנסות ללכת, אבל אני צריכה לקום עכשיו, אחרת אני משתינה פה על המיטה.
לוקה נכנס לחדר בתזמון מושלם עם מגש אוכל בידיו,
"אני חייב לך התנצלות," לוקה אמר,
"יש לך מים?" אני מתעלמת מדבריו,
"כן."
"אז אני סולחת. תביא לי את המים."
"לא חשבתי שתסלחי כל כך מהר, אבל אם מים יגרמו לך לסלוח לי כל כך מהר אני אלך להביא עוד בקבוק, או שניים." לוקה אמר בחיוך, אני כמעט בטוחה שלבן אדם הזה יש פיצול אישיות,
"זה היה בציניות. אני לא סולחת." אני אומרת אחרי שאני לוגמת מבקבוק המים,
"באמת? את נשמעת כמו ילדה קטנה," לוקה מנסה לשלוט בקולו,
"אתה באמת לא מבין מה אתה עושה נכון? אז אני אסביר לך, אתה בא לפה אומר שאתה רוצה להיות איתי, בגלל שאני מסרבת אתה מתנהג כמו בהמה, אחר כך כשאני מדברת בטלפון עם חברה אתה מקנא ומתנהג ברכושנות אליי, מה אני אמורה לחשוב? אם אנחנו לא ביחד ואתה מתנהג ככה מה יקרה אם נהיה ביחד? אתה תתנהג יותר גרוע? תנסה לשים את עצמך במקומי." אני אומרת לו ברוגע, לוקה מסתכל עליי בעיניו השחורות והבוערות, שפתיו הבשרניות נוחתות על שפתיי, אני מתרפקת לנשיקה ולא מתנגדת כמו תמיד, נמאס לי להילחם למרות כל מה שאמרתי.
לשונו של לוקה חודרת לפי ומוציאה ממני גניחת הנאה שניסיתי להסתיר, הבחור הזה גורם לי להוריד את כל המגננות לידו ואני בקושי מכירה אותו.
לוקה מנתק את שפתינו ומביט בעיניי, באותו הרגע יונה נכנסת דרך החלון לחדר בית החולים, יונה לבנה כמו השלג, היא מסמלת שלום וסיום בעיות ומשברים, אני לא מאמינה בזה כל כך אבל אבישג נהגה לדבר על זה הרבה, אני מניחה שזה משפיע עליי בניגוד למה שחשבתי.
"מה לעזאזל?!" לוקה הסתכל על היונה שהתעופפה בחדר, הוא רדף אחריה וניסה לתפוס אותה,היא חמקה מידיו ויצאה מאותו חלון שממנו נכנסה,
"איזו יונה מסכנה." אני אומרת ללוקה בחיוך, המחזה שלו רודף אחרי יונה היה די מצחיק אם לומר את האמת,
"תזהרי, בסוף אני עוד אחשוב שיש לך לב." לוקה אמר,
"זה בסדר לחשוב שיש לי לב, אבל אתה, שאמור להיות הקאפו הבא של איטליה, אתה לא אמור להיות פחות רך?" אני מתגרה בו,
"בקצב הזה אני לא קרוב לקבל את התפקיד, שוב לא הגעתי לפגישה וזה שוב בגללך, חסר לך שאת הורסת לי את הפגישה בפעם השלישית." לוקה אמר בחיוך,
"אני לא מבטיחה כלום." אמרתי בחיוך מתגרה.
YOU ARE READING
כתום בוהק
Roman d'amour*ספר גמור!* יעל אשכנזי אני חושבת שלפי השם שלי אפשר להבין שאני מישראל, אני לא מאמינה באהבה, וכל מי שמאמין יכול להמשיך לחיות באשליה ולדחוף את האהבה שלו לתחת, אבל אז הוא פתאום הגיע בגלל פקידת קבלה מפגרת במלון ושינה הכל. לוקה ולנטינו היא כל מה שאני לא...
