כתום בוהק

פרק 2

יעל

עשיתי שני צעדים מחוץ לחדר האמבטיה, עדיין לא בטווח הראיה של האנשים היושבים בשולחן, חזרתי לחדר האמבטיה, מתקדמת לכיוון הבחור הזר בצעדים מהירים, נעמדת בצורה שאחת מרגלי לא ישרה, ישבני פונה הצידה וידי מונחת על המותן.
"אתה יודע משהו?
פתאום מתחשק לי לשתות חלב, אתה חושב שיש במקרר חלב?"
שאלתי והזר הסתכל עלי בבלבול וכעס מוחלט.
הסתובבתי, יצאתי מחדר האמבטיה ומחדר השינה בביטחון. כל היושבים בשולחן הביטו לכיווני.
לא התרגשתי.
הלכתי למקרר והוצאתי חלב, ומזגתי לכוס.
אני לא מתביישת בעירום שלי, זה הדבר האחרון שאני מתביישת בו.
אני מתחילה לשתות את החלב ו'בטעות' שופכת על עצמי קצת מחלב, הוא מטפטף ונוזל לכיוון הטבור שלי, כמה מהטיפות נספגות בחזיה שלי והשאר בתחתון.
אי אפשר לטעות כאן.
נראה שכולם חרמנים.
זה שאני לא יודעת את שמו יוצא מהחדר במבט רצחני וצועק על כולם לצאת, אף אחד לא מרה את פיו וכולם יוצאים כפי שאמר.
הוא מתקרב אלי עד שרגלינו כמעט צמודות ואני יכולה להרגיש את הבל פיו על פני, נראה שעיניו עומדות לעלות באש מרוב תשוקה וכעס. ליבי פועם חזק כל כך שאני מפחדת שיוכל לשמוע.
"את לא באמת יודעת עם מי את מתעסקת, נכון?"
שאל
"לא. ולא באמת אכפת לי."
"את בטוחה? כי מה אם אני אגיד לך שאני הקאפו הבא של איטליה?"
"אז הייתי אומרת לך לדחוף את כל המאפיה המפגרת הזאת לתוך התחת שלך." עניתי ברוגע, מה שעיצבן אותו יותר.
"את לא יודעת איזו טעות את עושה עכשיו."
"מה השם שלך?" שאלתי, מתעלמת לגמרי מדבריו.
"אז את באמת לא יודעת מי אני?"
"לא. אני לא."
"נעים מאוד, לוקה. לוקה ולנטינו."
שיט.

לוקה
"נעים מאוד, לוקה. לוקה ולנטינו."
ברגע שאמרתי את שמי המבט בעיניה השתנה, אך אני לא מצליח להבין את ההבעה המסתתרת בו.
"אז אתה לוקה ולנטינו המפורסם?
זה שכולם מפחדים ממנו?" שאלה ללא הבעה
"כן."
חיוך מפתה עלה על שפתיה ושיערה הגלי הסתיר את פניה.
"קוּל." אמרה.
קול?
זה מה שיש לה לומר לי?
קול?
זה או שהיא טיפשה או שהיא באמת לא מפחדת ממני.
"בכל שנותי שאנשים גילו מי אני, אף אחד לא הגיב ככה." אמרתי לה
"תמיד יש פעם ראשונה." אמרה והסתובבה כדי ללכת,
"לאן את חושבת שאת הולכת?"
"להחליף חזיה ותחתונים, הם הרי ספוגים בחלב לא?" שאלה בהתגרות.