כתום בוהק

פרק 27

לוקה

*שיחה נכנסת מטיילר*

"אני יודע שאתה ויעל קצת מתוסבכים, אבל אני לא חושב שאני מסוגל לטפל בחתול הזה עוד הרבה זמן!" טיילר אמר ברגע שעניתי לשיחתו,
"שכחתי שהוא אצלך."
"אז אני אשם בזה?!" טיילר צועק. כמו תמיד, הוא לא כועס עלי, הוא רק מוציא את העצבים. וגם לי זה נמאס אבל אם הוא לא יוציא את העצבים זה יגמר במוות, ואני צריך את החיילים שלי חיים.
"אתה לא אשם. תביא לי אותו לאחוזה היום. אני חושב שגם יעל תשמח לראות אותו." אמרתי וניתקתי את השיחה לפני שהספיק להתעצבן עלי עוד קצת.

הלכתי לכיוון הרכב שהנהג מחכה לי בו והיעד שלי הוא ביתו של אבי. נאלצתי להשאיר את יעל לבד בבית היום אבל זאת סיבה מספיק טובה.

☆

הגעתי לפנטהאוז של אבי, אני מתפלל שהשיחה הזאת תהיה מוצלחת, אם לא זה יכול לעלות בגורל העתידי שלי עם יעל. ואני לא מוכן לוותר על האישה הזאת.
"אבא!" צעקתי לו,
"אני במשרד!" צעק לי חזרה.
נכנסתי למשרדו והתיישבתי על הכיסא לידו,
"אנחנו צריכים לדבר." אמרתי,
"בטח בן, על מה אתה צריך לדבר איתי?" הוא אולי נשמע רגוע אבל האיש הזה שגידל אותי הוא בלתי צפוי.
"על יעל."
"הג'ינג'ית שלך?" שאל בהרמת גבה,
"כן. וזה בדיוק העניין, היא שלי." אמרתי לו, חושש מתגובתו,
"אוקיי." מה? שמעתי נכון?
"אתה מקבל את זה?" שאלתי ואבי צחק,
"כן. מה אני כבר יכול לעשות? על זה רצית לדבר איתי?"
"כן."
"אני שמח שהצלחנו לדבר כמו שצריך. אולי תבואו לארוחת ערב יחד?" אבי שאל בחיוך, זה לא חיוך שמבשר רעות, זה שונה, זה אף פעם לא קרה קודם לכן.
"אנחנו נשמח. מתי נקבע?"
"תבואו היום. אני אדאג שהעוזרת תכין אוכל טעים." הוא אמר,
"נגיע היום לקראת הערב." אמרתי לו, אני מעדיף להגיע היום ולגמור עם זה מהר.
"נתראה בערב בן." אמר ורמז לי ללכת.

☆

"יעל!" צעקתי לה מהקומה הראשונה כשנכנסתי לביתי אחרי הפגישה עם אבי,
"מה?" יעל צעקה לי מהחדר שלנו בקומה השלישית,
"רדי למטה!" צעקתי שוב. קולות צעדיה התקרבו עד שדמותה נראתה במורד המדרגות.
יעל התקרבה אלי, נשקה לשפתיי והלכה למלא לעצמה כוס מים.
"אנחנו יוצאים היום לארוחת ערב אצל אבי." אמרתי בפשטות למרות שזה לא פשוט כלל.
יעל השתעלה מהמים והבעת ההלם בפניה הייתה ברורה לעין.
"היום? בערב? לא חשבת לספר לי מוקדם יותר?" שאלה ובקולה היה ניתן לשמוע שמץ של לחץ.
"אל תלחצי. הייתי אצל אבי היום וסיפרתי לו על המערכת יחסים שלנו, הוא ביקש שנבוא לארוחת ערב."הסברתי ליעל,
"הוא הזמין אותנו במובן החיובי? או שאני צריכה להתחיל לדאוג?" שאלה בקול חושש,
"אין צורך לדאוג, לפי הטונים שהיו בקולו בשיחתנו היום הכל הולך להיות מצוין." אמרתי והרגשתי אותה,
בטוח שאני לא צריכה לדאוג?" שאלה,
"בטוח." חיוך עדין בצבץ על שפתיה הורדות וכל מה שאני מסוגל לחשוב עליו זה על שפתיה עוטפות את הזין שלי ומוצצות חזק גם אחרי שאני גומר בגרונה.
"תפסיק." יעל אמרה וניתקה אותי מהפנטזיות הרטובות שלי,
"להפסיק מה?" שאלתי בבלבול,
"לחשוב על זה."
"איך את יודעת." שאלתי בחיוך ולא מושפע מזה שהיא יודעת על מה שאני חושב,
"אני יכולה לקרוא אותך. וחוץ מזה האישונים שלך מתרחבים."
"קח את היצור הזה ממני!" קולו הכועס של טיילר קטעה את שיחתנו הרגועה,
"מה אתה צריך לקחת ממנו?" יעל שאלה בלחש אך טיילר הזועם שמע אותה,
"את החתול הזה שבכלל לא צריך להיות אצלי!"
"בן זונה שלא תעז לצעוק עליה!" הרמתי את קולי וטיילר הבין את זה שלא כדאי לו ללכת נגד מילותיי.
"תירגעו!" יעל צעקה,
"טיילר תביא לי את החתול." ציוותה עליו והצביעה על כלוב החתולים שבידיו,
"עכשיו, טיילר לך תשב בסלון ובזמן שאתה מחכה שם ללוקה, תנשום עמוק. לוקה אתה לא זז לשום מקום עד שאני אומרת לך." טיילר עשה את דבריה והלך לסלון,
"עכשיו תסביר לי מה קרה פה." יעל אמרה ברוגע,
"זוכרת שסיפרתי לך במלון שלטיילר יש התקפי זעם חמורים? זה היה חלק קטן מזה." הסברתי ליעל והלכתי לסלון כדי לדבר עם טיילר.
טיילר הולך סביב עצמו בסלון והבעת פניו נראית מבולבלת,
"מה קורה לך? דבר איתי." אמרתי לטיילר,
"איך אני אמור לדבר איתך? אתה לא מבין אותי!" טיילר אמר בזעם,
"נסה אותי." אמרתי לו ברוגע. טיילר נראה כעוס וזועם, המבט בעיניו היה מבולבל וחסר הבנה.
"אני חלמתי."
"אוקיי? גם אני חולם חלומות זה טבעי לגמרי."
"לא, אני חלמתי על משהו לפני שקרה לפני התאונה, אבל אני לא זוכר את החלום." טיילר אמר בחוסר אונים,
"אני הולך להביא לך מים, תשב ותרגע."

חזרתי עם כוס המים בידי והגשתי לטיילר, הוא הניח את הכוס על השולחן מבלי לשתות ממנה.
"תספר לי על מה חלמת."
"הייתי באיזו עמותה לחיות, הייתה שם מישהי אבל אני לא זוכר את פניה, זה משגע אותי. קמתי מהשינה וראיתי מולי את החתול הקטן הזה, אני לא זוכר טוב אבל אני יודע שהבחורה שהייתה שם הייתה חשובה לי. אני לא מכיר אותה, אבל אני כן יודע שהיא אוהבת חיות, ושהיא יפה." טיילר אמר וקבר את ראשו לתוך ידיו.
"אתה תמצא אותה, אני יכול ממש להרגיש את זה."

☆

"רק תתנהגי כמו עצמך והכל יהיה בסדר." הרגעתי את יעל בזמן שחיכינו שהמעלית תגיעה ליעדה.
הנחתי את ידי על שיפולי גבה והצמדתי אותה לחזי, חיככתי את אפי באפה, ממש כמו ילדים בתיכון, ונשקתי לשפתיה נשיקה אוהבת. רעש פתיחת דלתות המעלית.
"תדפקי" ציוויתי על יעל, היא דפקה על הדלת ולפני שהספיקה להזיז את ידה עוזרת הבית של אבי פתחה לה את הדלת.
לפני עשר שנים בזמן שאמא שלי עוד הייתה בחיים הגעתי הביתה לפגישה שקבעתי עם אבי ותפסתי אותם יחד, באותה המיטה שהוא ישן בה עם אימי, אחרי שבוע הוא הרג אותה, את אמא שלי, ומאז אני לא סומך עליו בנוגע לשום דבר. אם הוא היה מסוגל להרוג את האישה שהתחתן איתה הוא מסוגל להכל, הוא השטן ואני הבן שלו זה אומר שאני בנו של השטן, מה שהופך אותי לשטן בעצמי.
השולחן היה ערוך ואבי כבר ישב בראשו,
"קדימה. למה אתם מחכים תשבו לאכול." אבי סימן בידו על הכיסאות הריקים. יעל התיישבה על הכיסא ואני מולה. עוזרת הבית הגישה סטייק לכל אחד מהיושבים בשולחן. יעל חתכה חתיכה והכניסה אותה לפיה, וכך גם אני עשיתי.

לאחר שסיימנו את הארוחה עוזרת הבית הגישה לנו גם קינוח מפנק,
"טוב. תספרו לי איך עוברים עליכם הימים." אבי אמר,
"הימים עוברים בסדר, תודה ששאלת." יעל ענתה בנימוס והמשיכה לאכול את עוגת השוקולד שעל הצלחת שלה.
יעל הרימה את הביס האחרון של העוגה לפיה אך לפני שאכלה אותו היא שמטה את המזלג וקמה בבהלה מהכיסא,
"מה קרה?" שאלתי ומבטה של יעל עבר ממני לאבי,
"מה עשית לה?" שאלתי אותו בכעס,
"ה-הוא נגע בי." יעל אמרה במבט מבוהל, תפסתי את ידה של יעל ומשכתי אותה לכיוון הדלת,
"עד ברכת האירוסים אני לא רוצה לשמוע ממך!" אמרתי לו בכעס.
אני לא יכול להילחם באבי אבל אני כן יכול לברוח. ואני מעדיף לעשות את זה מאשר שיעל תיפגע, כי אם זה היה תלוי בי לא הייתי מבקש את ברכתו לנישואים, אבל אם לא אעשה זאת יש לו כל זכות להרוג אותי, זה כמו חוסר ציות למאפיה.