כתום בוהק

פרק 15

יעל

"רוצה אותי? כשאתה אומר את זה ככה אתה באמת נשמע כמו תלמיד תיכון ולא כמו הקאפוהעתידי. " אני אומרת בחיוך מאולץ, יכול להיות שהקאפו העתידי של המאפיה האיטלקית אמר לי הרגע 'אני רוצה אותך.'?
אלוהים שיעזור לי.
"אני מצטער." אמר בחיוך מבולבל ומאולץ גם כן,
"על מה? הכל בסדר, אבל אני לא ממש חושבת שזה יעבוד." אמרתי בישירות,
"אני מרגיש כאילו חזרתי לכיתה ו' ושאני מציע למישהי חברות" אמר בצחוק מאולץ ומעט עצבני, יכול להיות שאני באמת מרככת מעט אותו, אני לא יכולה לומר שאני לא מרגישה כלום, אבל אסור לי. אני תמיד נפגעת בסוף.
"אני יכול לשאול אותך משהו?" לוקה שאל,
"בטח."
"למה אמרת לא? זה קשור אלי?" שאל,
"כי אני תמיד נפגעת בסוף." אמרתי לו את האמת, אני לא נוהגת לדבר על זה שאני מפחדת להיפגע, זה הפחד היחיד שלי.
"אני לא אפגע בך." אמר בהחלטיות,
"אתה בטוח שאתה הקאפו של איטליה?" שאלתי, לוקה גיחך ויצא מהחדר בסערה.

לוקה

"נו? מה היא אמרה?" שאל טיילר,
"היא סירבה לי. היא פאקינג סירבה לי."
"אל תתבאס, אני בטוח שהיא עוד תחזור אליך על ארבע."
"היית צריך לראות את זה, דיברתי שם כמו כוסית!"
"לפחות דיברתם באותה שפה." טיילר אמר בציניות,
"טיילר, אם אתה לא סותם את הפה שלך עכשיו אני אתלה אותך מהזין באמצע הטיימס סקוור!" צעקתי עליו,
"אוקיי, אוקיי. אולי תנסה להשתחרר קצת? יש לי איזו מישהי מדהימה-"
"אני לא מסוגל היא לא יוצאת לי מהראש. גם בבוקר ההוא שהלכתי למועדן, כל הזיון חשבתי רק עליה. ואתה מכיר אותי, אתה יודע שלא דיברתי על אף אחת ככה." קטעתי אותו,
"אז תילחם עליה. אל תעמוד פה ותנסה לשכנע אותי כמה אתה אוהב אותה, תשכנע אותה, אני כבר מאמין לך." טיילר אמר, והקשבתי לו.
נכנסתי בסערה לחדרה של יעל בבית החולים,
"טוב שחזרת, מה עם הגור חתולים?" שאלה בלחץ,
"זה לא חשוב כרגע,"

יעל

"מה? מה קרה?"
"אני לא מתכוון לוותר עלייך בגלל שאת מפחדת." לוקה אמר בהחלטיות,
"מה?" שאלתי בבלבול,
"את פחדנית. את מפחדת לאהוב כי את לא רוצה להיפגע!" צעק עליי, אני לא מסוגלת לשמוע את זה, אם הייתי יכולה הייתי קמה והולכת, אבל אני לא יכולה.
"לך. תלך מפה!" צעקתי, כל מה שאגרתי בכל השנים האלו מאיים להתפרץ החוצה. טיילר נכנס לחדר ותפס את לוקה,
"טוב, אתה צריך לבוא איתי. יעל, אני מצטער משהו לא בסדר איתו בזמן האחרון." טיילר אמר וגרר את לוקה מחוץ לחדר.
דמעות החלו לנזול מעיניי, דמעות שלא הסכמתי לעצמי להזיל במשך יותר מעשרים שנים, והכל בגלל גבר, גבר שמחולל בתוכי משהו שאני לא יודעת להסביר אותו. אולי הייתי אמורה להסכים לצאת איתו? אולי רק לדייט אחד קטן?
הוא צודק. אני פחדנית. אני מפחדת לצאת איתו, אבל הוא פאקינג בן זונה.
הוא שם לי מול מפרצוף את כל מה שאני לא רוצה לראות.

לוקה

"תגיד לי נפלת על כל הראש?!" טיילר שאל אותי, אבל אני לא יכול לענות לו כי הדם בעורקי חם, רותח, היא לא יכולה לפחד מאהבה!
"אני יודע שאמרתי לך לא לוותר עליה, אבל לא לזה התכוונתי! איך אתה רוצה לצאת איתה אם אתה מתייחס אליה ככה?!" טיילר שאל בכעס וגרר אותי לכיוון היציאה מבית החולים, אם הוא לא היה החבר הכי טוב שלי ממזמן הוא היה מוצא את עצמו בתוך שק גופות.
"טיילר! אם אתה לא סותם את הפה אני תולש לך את העיניים מהמקום!" הזהרתי אותו,
"לי?! עוד שניה תלשת לה את העיניים מהמקום! אולי פשוט תכריח אותה להתחתן איתך? מה יותר כיף מנישואי כפייה?" טיילר שאל בכעס,
"רעיון לא רע." זה באמת רעיון לא רע,
"שלא תעז! אני אמות שלוש פעמים לפני שאתן לך לעשות משהו כזה שתתחרט עליו!" פניו של טיילר מאדימות מכעס, הוא כועס, אבל לא עלי, עלי הוא רק מוציא את העצבים עכשיו.
"מה קרה? מי הכעיס אותך?" שאלתי, כי אם הוא יוציא עלי עוד קצת מהעצבים שלו אני לא אהסס לתלות אותו, גם אם הוא החבר הכי טוב שלי.
"כלום. עזוב, לא קרה כלום." אמר ביאוש,
"זה קשור לעבר שלך? זה שאתה לא זוכר?" שאלתי.
טיילר עבר לאיטליה בערך בגיל 17, חצי שנה אחרי הוא נפגע בתאונת דרכים ואיבד את הזיכרון, הוא בטוח שההורים שלו מסתירים ממנו משהו, אני לא יודע הרבה כי הוא נמנע מלדבר על זה.
"עזוב אני לא רוצה לדבר על זה."