my Little Luna [1]

פרק 2

נקודת מבט - נטלי:

הצחוק של וויל וסם מהדהד ברחבי הבר יחד עם מוזיקת הג'ז שמתנגנת בבר. סיפרתי להם עכשיו על מה שקרה עם ניק מוקדם יותר היום ובמקום לעודד אותי הם לא מפסיקים לצחוק.
"אני לא יכולה להפסיק לצחוק, רק את יכולה לברוח ככה".
"וואו באמת נט הרבה זמן לא צחקתי ככה"
"אני לא מבינה איך פספסתי דבר כזה" סם אמרה.
"אוף תפסיקו לצחוק עליי אני לא יודעת איך אני אמורה להסתכל עליו עכשיו שהוא ראה את החזייה והתחתונים שלי"
"אחותי, זה לא כאילו הוא ראה את החוטיני שלך עלייך, זה היה ביד שלך," וויל אמר.
"כן הוא צודק. עכשיו לפחות הוא יודע מה מחכה לו כשתשכבו..." הוסיפה סם בקריצה והדגישה את המילה האחרונה.
"הלו אני ממש לא הולכת לשכב איתו, הוא החבר הכי טוב של אח שלי להזכירכם אני לא יכולה לשכב איתו גם אם אני רוצה,"
"ואת רוצה" אמר וויל,
"מאוד רוצה" אמרה סם עם חיוך פלרטטני.
גילגלתי עיניים ושיניתי נושא ולמזלי הם זרמו, אני רק רוצה לשכוח מזה כאילו זה בכלל לא קרה.
אחרי עוד כמה שעות בבר עם וויל וסמי חזרתי הביתה ולמזלי ניק לא היה פה וליאו כבר ישן, לכן הלכתי לחדרי לבשתי פיג'מה, צחצחתי, והלכתי לישון. ואפילו שהצלחתי לשכוח ממנו לכמה שעות, בשנייה שהנחתי את ראשי על הכרית מחשבותיי ישר נדדו לניקולאס בלייק, כמו תמיד.

כשקמתי בבוקר הייתה לי בדיוק שעה לצאת לפני שהייתי צריכה ללכת לעבודה שלי, הסיבה היחידה שאני עוד עובדת במקום המחורבן הזה זה כי אני צריכה לשלם את החשבונות - בשיתוף ליאו- ואני צריכה כסף בשביל להתקיים. חוץ מזה אני חוסכת כדי שאוכל לפתוח מותג משל עצמי אבל כרגע אין לי מספיק, אז אני סובלת במקום עבודה עם לקוחות מעצבנים שהכסף יוצא להם מהתחת והם מפונקים מאוד - לפחות משלמים לי כמו שצריך.
ליאו ואני החלטנו שנישאר לגור ביחד גם אחרי הקולג' כי זה פשוט הרבה יותר נוח, הבית נשאר שלנו גם אחרי שאמא שלנו נפטרה ולא רצינו לבזבז כל אחד כסף גם על בית בנוסף להכל, אז נשארנו זה בצילו של זה, עם כמה שהוא מעצבן וחסר מוח- אנחנו מסתדרים די טוב. כמובן שיש גם חוקים- כי חייב חוקים עם ליאו הוא אמנם עורך דין אבל הוא אוהב לשבור את החוקים - כמו לא מביאים סטוצים הביתה, אני אחראית על ניקיון הבית והוא על החצר כי אני פשוט לא סובלת להתעסק בחרא הזה וכו וכו.

ירדתי במדרגות אחרי שסיימתי עם ארגוני הבוקר וראיתי את ליאו יושב עם כוס קפה והטלפון בידו שהוא כבר לבוש בחליפה "בוקר טוב" אמרתי בזמן שהוצאתי כוס מהארון בשביל להכין קפה "בוקר סיס" ענה לי, אחרי שסיימתי עם הקפה לקחתי את המפתחות לרכב ואמרתי ביי לליאו, לא לפני שנתתי לו נשיקה בלחי בשביל שהוא ידע שאני אוהבת אותו - משהו מטומטם שהוא המציא.

בגלל שזה חנות של העשירון העליון אין הרבה לקוחות וכשיש זה לא יותר משלוש עד שש לקוחות בשעה. אז היום היה היום הזה, וזה די מעצבן כי כולן רוצות צומי אבל יש רק שתי עוזרות וקופאית אחת, ולמזלי אני הייתי עוזרת אז נתקעתי עם עשירות חיות בסרט שמבקשות עזרה אבל לא באמת צריכות אותה. בסביבות השעה שתיים עשרה כבר לא היו לקוחות חוץ מאחת שהשנייה כבר עוזרת לה, לכן אני עמדתי בפינה חושבת מה לעשות כשאראה את ניק שוב פעם, עד ששמעתי קול עמוק שקורא לעברי ואומר "סליחה את יכולה לעזור לי?" ועם מזל כמו שלי כאשר אני חושבת על ניק מי שעומד לפני זה לא אחר מאשר ניק.
אלוהים תקח אותי עכשיו מה הוא פאקינג עושה פה?!?!
עיניי התרחבו והבעת פנים מופתעת הופיעה על פניי.
"מה אתה עושה פה?"
"היי נטלי, באתי לקנות לאמא שלי מתנה ליום הולדת. זוכרת יש לה מחר את המסיבה המוזרה הזאת, את באה נכון?"
"אההה נכון, בטח שאני אבוא אני לא אפספס את זה." עניתי בחיוך אחרי שהתעשתתי על עצמי. ההורים של ניק הם כמו ההורים שלי ושל ליאו, אחרי שאמא שלנו נפטרה הם עזרו לנו מאוד ואני אוהבת ומעריכה את משפחתו כל כך.
"יופי," ענה ניק בחיוך קטן "אז את יכולה לעזור לי למצוא לה משהו שהיא תאהב? אני לא כל כך מבין בדברים של בנות ..." צחקקתי מעט ואמרתי "בטח שאני יכולה, בוא אחרי."
הוא התחיל ללכת אחריי והודתי לו בליבי על כך שהאווירה בינינו קלילה ולא מביכה, כי אם הוא לא היה קליל כזה זה היה ממש מביך עכשיו.
שמתי לב ששתי העובדות שהיו איתי בחנות בוחנות אותנו במבט סקרן, במיוחד את ניק.
"כפי שאני מכירה את אמא שלך היא לא תתלהב מבגדים בתור אחת שיש לה הרבה בגדי מעצבים, אז אני ממליצה לך לקנות לה את התיק הזה היא תאהב אותו כי זה הסגנון שלה וגם כי הוא מהדורה מוגבלת שהיא רמזה לי בחודש שעבר שהיא רוצה" אמרתי כבדרך אגב וניק גיחך ואמר "ברור שאת יודעת הכי טוב מכולם, לונה."
וואו, זה שם שהרבה זמן לא שמעתי, ניק היה קורא לי ככה כשהיינו ילדים מכיון שבהתחלה לא זכר את שמי, וגם כשזכר הוא המשיך לקרוא לי כך. אך כשהתבגרנו הוא הפסיק. נחמד לשמוע את זה שוב.
"וואו זה משהו שלא שמעתי הרבה זמן" אמרתי בצחקוק קל אחרי שהקלתי את זה, ניק רק צחקק, התעלם באלגנטיות ואמר "אז אני אקח את התיק."

הובלתי אותו לעבר הקופה שם הקופאית עמדה, מהופנטת לחלוטין, קצת התעצבנתי כאילו בחיים לא ראית גבר חתיך כל כך שקונה תיק מעצבים לאמא שלו?!?!
הכרחתי את העצמי להירגע.
הוא לא שלך נט אין לך עליו בעלות תרגעי.
ניק שילם על התיק הסתובב אליי ואמר "תודה על העזרה אין כמוך, נתראה מחר לונה." הוא אמר את המילה האחרונה בהדגשה וקריצה, הסתובב והלך בלי לחכות לתשובה.
אחרי שהוא הלך ונעלם מתווך הראייה שתי העובדות עמדו מלפני במבט סקרני שאומר 'אנחנו נוציא ממך את המידע הזה גם אם לא תרצי'.
הסתכלתי לצדדים כאילו יש שם משהו או מישהו שיציל אותי אך כמובן שאין.
"אז...." האחת התחילה "איך אתם מכירים??" המשיכה השנייה, ולא ידעתי מה לענות לא רציתי לספק להן יותר מידי מידע וגם ידעתי שאם לא אענה אז הן יחפרו לי כל שאר המשמרת, וממש אין לי כוח לזה אז פשוט עניתי קצר, קולע, תמציתי ועונה לשאלה בצורה הטובה ביותר, "אנחנו חברים עוד מילדות".