my Little Luna [1]

פרק 19

נ.מ נטלי:

אני וניק יושבים בספה מכורבלים בביתו, רואים סרט מטופש שאני אפילו לא מרוכזת בו.
עברו שלושה ימים מאז שחזרתי הביתה ואלו היו ימים רגועים אך טעונים.
אני וניק עדיין לא דיברנו על מה שקרה בתקופה האחרונה, וגם עדיין לא דיברנו עם ליאו.
ניק שכוב על הספה ואני נמצאת בין רגליו שכובה על חזהו,  הוא מלטף את שיערי ואני מרגישה את נשימותיו ואת פעימות ליבו.
"על מה את חושבת?" שמעתי את קולו.
"איך אתה יודע שאני חושבת?"
"כי את לא מרוכזת וזזה כל שנייה" ענה וגיחכתי.
הסתובבתי על בטני והנחתי את סנטרי על חזהו, הוא המשיך ללטף את פני ושיערי וחיכה שאדבר.
לקחתי נשימה עמוקה וכשבאתי לדבר פעמון הדלת צלצל.
הסתכלנו על הדלת ולא הבנו מי יכול לצלצל בשעה שלוש בצהריים, הרי אנחנו לא מחכים לאף אחד.
"אני אלך לפתוח," אמר ניק והזיז אותי מעט ממנו.
הוא הלך לכיוון הדלת ואז חזר שמבט מבולבל בפניו.
הוא התיישב על הספה ואז ראיתי את ליאו ממש מאחוריו מתיישב גם הוא מולנו.

"היי," לחשתי אל אחי ובתגובה קיבלתי חיוך קטן.
"את בסדר?" שאל אותי אחר רגע והנהנתי אליו
"יותר טוב."
הייתה שתיקה. שתיקה רועמת.
מבטו של ניק היה על הרצפה והיה נראה שהוא שקוע במחשבות.
מבטו של ליאו עבר בינינו ואז על כל הבית.
"ליאו-" ניק התחיל להגיד אך ליאו הרים את ידו ועצר אותו.
"אני יודע שאתם לא מתכוונים להיפרד. אני גם לא רוצה לבקש מכם להיפרד, אני רואה כמה טוב אתם עושים אחד לשני ואם להיות כנה- הרבה זמן שלא ראיתי את הניצוץ הזה בעיניים שלך נטלי. ואצלך ניק, מעולם לא ראיתי אותו," הם גיכחו והוא המשיך "אין לכם על מה להתנצל, אתם לא אשמים ברגשות שלכם. וכן הייתי עצבני בהתחלה וכן הייתי מאוכזב, והייתי מעדיף לגלות את זה בדרך אחרת משגיליתי, אבל את מה שנעשה אי אפשר לתקן ואם אין לי ברירה אני אקבל את זה."
"ליאו-" ניק התחיל ושוב הוא קטע אותו "אל תחשוב שאתה לא תקבל מכות על זה, כי אתה כן. ואם אתה תפגע באחותי הקטנה ניק, אני נשבע הדבר הבא שאתה תראה זה את האדמה מקרוב. ממש מקרוב." איים עליו וניק רק גיחך.
"אל תדאג, אני לא אפגע בה. לעולם."
קמתי והלכתי לחבק את ליאו, עבר הרבה זמן מאז שהתחבקנו והרגשה לחזור לזרועותיו המנחמות והמוכרות הרגיעה מעט את העצבים בגופי.
"תודה," לחשתי לו והוא נשק לראשי.
"קום כבר אידיוט," אמר לניק והוא קם לחבק אותו, הם התחבקו חיבוק גברי ואז ליאו החזיק בכתפיו ונשם נשימה עמוקה, הביט בו כמו אבא שמביט בבנו בגאווה ופתאום הוא העיף לו אגרוף היישר לפנים.
"אלוהים!" צווחתי וכיסיתי את פי בידיי.
"תשמור על אחותי." אמר ליאו לניק שמחזיק בלחי שלו ואז הלך לכיוון דלת הכניסה.

רצתי אל ניק לבדוק את הלחי שלו "אתה בסדר?" שאלתי ששמעתי את הדלת נטרקת.
"אני בסדר," אמר והתיישר, הביט בי "אני בסדר," אמר שוב והחזיק בכתפיי.
נגעתי בלחי שלו, בודקת את החבולה. הוא זז קצת בכאב, "אני אלך להביא קרח," אמרתי והלכתי אל המטבח.
פתחתי את המקפיא ולא ראיתי אף לא קרחון אחד.
"למה אין לך קרח במקפיא?!" צעקתי לעברו והוצאתי שקית שעועית קפואה.
חזרתי לעברו והתיישבתי לידו על הספה, הנחתי את השעועית על לחיו. הוא החזיק את השעועית וכרך את ידו סביב כתפיי וקירב אותי לחזהו.
"אנחנו צריכים לדבר," לחש לאחר כמה דקות.
"תתארגני, אנחנו יוצאים," הרמתי את ראשי ממנו והבטתי בפניו. ראיתי את הרצינות שלו וידעתי שאני לא יכולה לברוח מזה יותר. נשקתי ללחי הבריאה שלו וקמתי להתלבש.