my Little Luna [1]

פרק 14

נ.מ ניק:

אני לא מצליח להתרכז בעבודה שלי, כל מה אני חושב עליו זה שהאויב הכי גדול שלי מזה שנים הוא בעצם האבא של החבר הכי טוב שלי מגיל שש, ושל האישה שאני מאוהב בה.

ככל הנראה שניקולאס הישן היה בורח,
בגלל הגאווה המטופשת שלו, בגלל שהוא פחדן שלא רוצה לפגוע בקרובים שלו וכנראה גם היה סולד מהם בגלל זה, אבל לא.
אני לא בורח מהם ואני לא סולד מהם בדיוק ההפך - אני רוצה לעזור להם ולפגוע בכל מי שפוגע בהם כי הוא - אח שלי.
והיא....
היא האהבה שלי.

נ.מ נטלי:

היום המסיבה של וויל, עברו בערך שבועיים מאז שתורם הזרע שלי הופיע בפתח ביתי ומאז לא שמעתי ממנו.
ליאו סיפר לי שהוא הופיע ביום שבו אני וניק הלכנו אל היער ושניק גירש אותו, אך מאז לא ראינו ולא שמענו ממנו.
וככה גם עדיף, לא אני ולא ליאו רוצים אותו בחיים שלנו.
אני וניק לא נפגשנו ביחידות מאז אותו יום בכלל. אנחנו מדברים כל יום בשיחות טלפון ואני זוכה לראות אותו כשהוא בא לבלות עם אחי - ולפעמים הוא מתגנב לחדרי בשביל לתת לי נשיקה - אבל זהו לא יותר מזה.
זה די מתסכל אם לומר את האמת, אבל מה אני יכולה לעשות. משהו אומר לי שזה עדיין לא הזמן לספר לליאו עלינו אך מצד שני אני כבר צריכה לעשות את זה.
אני יודעת שזה גם מתסכל את ניק, אני יכולה לראות זאת בעיניו שהוא לא אוהב את העובדה שהוא מסתיר את זה ממנו, ואת כל ההתגנבויות לחדרי - אם כמה שזה מדליק באותו הזמן.
לפחות הוא בא היום למסיבה וככה אולי נוכל להיות ביחד קצת, לפחות לנסות.

"נטלי ווילסון! תזזי את התחת הקטן שלך לכאן מיד ותעזרי לי!" צעק וויל לכיווני והעיר אותי ממחשבותיי.
"הכל אני צריך לעשות פה" אמר כאשר הוא מניף את ידיו באוויר בייאוש.
צחקקתי והלכתי לכיוונו.

המשכנו לסדר ולארגן כל מה שנותר בזמן שוויל חילק הוראות וצעק על כולם, עד שלסם הספיק והיא החליטה שזה זמן טוב לארוחת צהריים. וויל הסכים לאחר שכנועים רבים וגם הבטן שלי.
בדרך למסעדה קיבלתי שיחת טלפון ומיד עלה לי חיוך גדול ומטופש על פניי.

"היי," קראתי בשמחה
"היי" שמעתי את קולו העייף של ניק
"הכל טוב? אתה נשמע עייף"
"אני בסדר לונה. לאחרונה יש הרבה עבודה, אז רציתי להגיד לך שאני אאחר למסיבה"
קצת התאכזבתי כי ממש רציתי כבר לראות אותו אבל אני לא יכולה לעשות כלום בנידון.
הוא עובד אני לא יכולה להגיד לו לא לעבוד.
"זה בסדר,"
"אני מצטער. אה וג'יימס אמר שהוא גם רוצה לבוא ושאל אם הוא יכול להביא חברים"
"בטח שהוא יכול וחברים שלו יכולים לבוא. כמה שיותר אנשים ככה וויל שמח יותר"
וויל ששמע אותי עשה לי פרצוף חמוץ וצחקנו.
"יופי אז אני אגיד לו. לונה אני חייב ללכת. ניפגש בערב, ביי"
ולפני שהספקתי להגיב הוא ניתק.

~~

המסיבה כבר התחילה. מלא אנשים הגיעו, יותר ממה שציפיתי שיבואו, אבל עם וויל הכל יכול להיות.
חיפשתי בעיניי את אחי אבל לא ראיתי אותו.
יכול להיות שחיפשתי גם את ניק... בכל מקרה לא מצאתי אותם.
אני יודעת שניק אמר שהוא יאחר אבל עברו כבר שעתיים מתחילת המסיבה והוא עוד לא בא.
המשכתי לרקוד עם חבריי ולשתות, אמנם החלטתי לא להשתכר אבל זה לא ימנע ממני לשתות- במיוחד עם חברים כמו וויל וסמי.
"אני הולכת לשירותים!" צעקתי מבעד למוזיקה לחבריי. הם הנהנו לעברי והתקדמתי לכיוון השירותים.
הם היו ריקים ושמחתי שאני לא צריכה לחכות בתור ארוך, נכנסתי אל התא ועשיתי את צרכיי.
שטפתי את ידיי ושמעתי את הדלת נפתחת.
לא הרמתי את ראשי לראות מי זה, בטח איזה מישהי נכנסה לעשות פיפי.
פתאום הרגשתי ידיים נכרכות סביבי מותניי "אני שמח שלבשת את השמלה שאני בחרתי לך" קפצתי בבהלה והסתובבתי בכדי לפגוש את פרצופו של ניק.
נשמתי לרווחה וחייכתי חיוך רחב.
אני לובשת את השמלה שקניתי באותו היום שבו אני וניק הלכנו לנמל, באותו היום שהתפטרתי מהעבודה שלי בבוטיק בגדים והוא לקח אות להתאוורר.
"בכל זאת קניתי אותה למאורע,"
"אני עדיין אוהב לחשוב שאני בחרתי אותה"
"אתה בחרת אותה" אמרתי וטפחתי על חזהו.
הוא חייך חיוך גדול ושבע רצון.
חיוכו התחל לרדת בהדרגתיות והוא חייך חיוך קטן וחמים. הוא הצמיד את מצחנו ולחש, "התגעגעתי אלייך"
חייכתי בחזרה ולחשתי לעברו "גם אני התגעגעתי אלייך".
הוא הצמיד את שפתינו לנשיקה רכה, עדינה ומתוקה, ו-וואו כמה שהתגעגעתי לתחושת שפתיו על שלי.
כרכתי את ידיי סביב צווארו והוא הצמיד אותי אליו יותר ממותניי.
הנשיקה במהירות הפכה לנשיקה תובענית ועמוקה, נשיקה של געגוע ללא ספק.