my Little Luna [1]

פרק 6

נ.מ ניק:

היא נישקה את הלחי שלי.
היא נישקה את הפאקינג לחי שלי.
היא נישקה את ה- "אתה מקשיב אדוני?"
פיטר העיר אותי מהמחשבות שלי על נטלי, ועל המפגש המקרי שהיה לנו אתמול.
ידעתי שזה הבר הקבוע שלה עם חברים שלה, אבל לא חשבתי לפגוש אותה שם אתמול.
בחיים לא חשבתי ששיחה עם בחורה או יותר נכון- שיחה עם נטלי תהיה כל כך מהנה, שיהיה לנו כל כך הרבה במשותף.
אפילו לא שמתי לב שישבנו שם שעתיים וחצי ורק דיברנו.
אני אוהב את המחשבה על כך שהיא לא שכבה הרבה בחייה, כן קצת מעצבן אותי שאני לא אהיה זה שיקח את בתוליה, אבל אני בהחלט רוצה להיות זה שישכב איתה בפעם הראשונה מזה שנה. אבל מה הסיכוי שהיא תרצה לשכב איתי, אני החבר הכי טוב של אח שלה.
היא ילדה טובה מדי היא לא תעשה לו את זה.

אני ופיטר המשכנו את הפגישה, הצלחתי להעביר את המשכה בלי מחשבות רבות על נטלי- לפחות ניסיתי.

אחרי עוד פגישה משעממת בקניון שגם הוא בבעלותי, הייתי בדרכי אל היציאה עד ששמעתי צעקות מכיון אחת מחנויות הבגדים.
ראיתי שזו החנות שבו נטלי עובדת.
התקרבתי אל החנות לראות מה כל המהומה ולמה הצעקות וראיתי את נטלי, עומדת מול אישה בסוף שנות הארבעים או תחילת החמישים לחייה, עשירה מפונקת עם הרבה בוטוקס ופלסטיק, צועקת עליה.

"למה הבאת לי את הזבל הזה! אני ביקשתי במפורש אני רוצה את זה בצבע אדום בקבוק ואת הבאת לי אדום דם!" צעקה האישה
"כן אבל גברתי אין לנו אדום בקבוק זה האדום היחיד שיש לנו, אני אמרתי לך ואת אמרת לי להביא לך ואפילו לא הסתכלת עליי. אני מצטערת אם-"
"לא מעניין אותי הסליחה שלך את היית צריכה לעשות משימה אחת פשוטה! גם את זה לא יכולת לעשות?! אין פלא שאת מוכרת בחנות בגדים את מטומטמת וחסרת יכולת מי יעסיק אותך ככה!!" מי זאת בכלל האישה הזאת שמדברת ככה ללונה?!
נטלי היא הבן אדם הכי חכם, יפה , אחראי וטוב לב שאני מכיר. אי אפשר להגיד שהיא חסרת יכולת.
אני נשבע שאני אהרוס את הברבי הזקנה הזאת.

ראיתי שנטלי מתחילה לאבד את הסבלנות שלה ולהתעצבן.
ואז הגיע מנהל החנות- סוף סוף איפה הוא היה כל הזמן הזה.
"על מה כל המהומה?" שאל מנהל החנות
הברבי הזקנה הסבירה מה שקרה והוסיפה 'עובדת מפגרת' 'חסרת יכולת' וזה רק הדברים 'היפים' שמילותיה.
אני כבר ממש מתחיל להתעצבן.
"נטלי! מי את חושבת שאת?! את היית צריכה לעשות מה שהיא ביקשה ממך, תגידי תודה שאת בכלל עובדת במקום שכזה, אין לך בכלל זכות להטיל ספק!" המנהל התחיל לצעוק על נטלי כאילו כל הסיפור הוא באשמתה וכל מי שהיה בחנות התחיל למלמל משהו בינם ובין עצמם.
"מי לעזעזל אתם חושבים שאתם?" אמרה נטלי בצחקוק מזלזל.
"אתה חושב שבכלל יש לך דעה בנושא? חה! הצחקת. מה קרה פתאום יצאת מהמאורה שלך? הזונה הצעירה שלך לא מספקת אותך יותר?" שאלה בפרצוף עצוב מזויף, "חבל אבל יש לך אפס זכות לדעה אתה בכלל לא יודע מה קורה ובמקום לעשות סדר בדברים, ולהגן על עובדת שלך אתה צורח עליי כשהיא המטומטמת היחידה פה?!" היא צעקה, ועלה לי חיוך קטן על פניי.
"ואת," פנתה נט אל הזקנה "על מי את פאקינג חושבת שאת צועקת?! שתדעי לך שכעס עושה קמטים ובוטוקס כבר לא יוכל לעזור לך. ועוד משהו קטן בזמן שצרחת עליי אני חושבת שנזל לך קצת מהפלסטיק שפרצוף שלך חתיכת ברבי בדולר!" האישה נגעה בפניה כאילו היא באמת בודקת שלא נזל לה פלסטיק מהפרצוף.
"פעם הבאה שנגמר לך הכסף בבנק, או שבעלך בגד בך או כל צרה של עשירים אחרת שיש לך אל פאקינג תוציאי את זה על אנשים שאת לא מכירה! כי קארמה היא פאקינג כלבה, והיא תחזור אלייך פי שתיים, המעמד שלך שווה לתחת שלי."
המנהל שלה בא להגיד לה משהו איך היא עצרה אותו עם ידה, "אל תדאג אתה לא צריך לפטר אותי, אני מתפטרת בעצמי" אמרה וזרקה את התג שלה על הפרצוף של המנהל.
העליתי חיוך גאה על שפתיי.
זאת הלונה הפייטרית שלי!
היא הלכה אל אחוריי החנות כנראה בשביל לקחת את הדברים שלה והיא כנראה גם תצא מהדלת ששם.

הלכתי אל החניון בשביל לפגוש אותה שם.
שחררתי את פיטר ואמרתי לו לבטל את כל הפגישות שנשארו לי להיום.
היום שלי כולו מוקדש ללונה שלי.
עכשיו לא אכפת לי להגיד לה שהיא שלי מכיון שהיא באמת שלי- מאז אתמול אני החלטתי שאני לא מוותר ואני אהפוך אותה לשלי אם היא רוצה או לא.
היא תרצה בסופו של דבר.

ראיתי אותה יוצאת בעצבים מהדלת האחורית בעצבים.
היא כל כך פאקינג סקסית שהיא עצבנית וואו!
היא עצרה בדרך והורידה את הקוקו הגבוה והמתוח שלה והעבירה את ידה על שיערה.
כל כך יפה.
היא המשיכה ללכת ולא שמה לב אליי, "דפקת שם סצנה לונה שלי" אמרתי בשביל לתפוס את צומת ליבה.
היא עצרה בדרכה והעבירה את מבטה אליי.
עמדתי שעון על רכבי עם משקפי השמש שלי על עיניי, וידי בכיסי מכנסיי.
היא התקרבה אליי ועמדה מולי, "מה אתה עושה פה?" היא שאלה עם מעט כעס שאני יודע שלא מכוון אליי, אלא עדיין נשאר מהעימות בחנות.
"הייתה לי פגישה פה, זה הקניון שלי." הזכרתי לה "ובדרכי החוצה ראיתי הכל"
היא עצמה את עינייה, השפילה את ראשה והסמיקה מעט.
"אני גאה בך," אמרתי.
היא הרימה את ראשה עליי ולחשה בשקט "מה?"
"אני גאה בך, מישהו היה צריך להעמיד את שניהם במקומם" אמרתי והסטתי קצוות שיער מפניה "אני נשבע שרציתי להרביץ למטומטמת הזקנה הזאת ולזקן החרמן" אמרתי בטון אפל.
היא צחקקה והסמיקה יותר.
"בואי אני אקח אותך" אמרתי וזזתי מהאוטו,
"לא, לא אין צורך אני יכולה ללכת לבד" היא אמרה כמעט מיד. "אני יודע שהרכב שלך לא פה, בואי אני אקח אותך".
"איך אתה יודע שהרכב שלי לא פה?" היא שאלה בבילבול.
"אני יודע הכל," קבעתי וקרצתי מבעד למשקפי השמש.
פתחתי לה את דלת הרכב וסימנתי לה בידי להיכנס, היא נכנסה וסגרתי את הדלת. עקפתי את ברכב ונכנסתי למושב הנהג.
התנעתי ויצאתי מחניית הקניון.

"לקחת אותך הביתה?" שאלתי אחרי כמה דקות.
היא חשבה לרגע ואז ענתה "אני לא ממש רוצה ללכת הביתה, אני רוצה לשכוח כל מה קרה ומזה שאני מובטלת עכשיו".
"אז תגידי לי, לאן את רוצה שאני אקח אותך?"
"לא, אתה בטח עסוק אני לא יכולה לתזז אותך בכל העיר." היא אמרה בביטול.
"האמת שסיימתי לעבוד היום, אז אני כך כולי שלך" אמרתי בחיוך קטן.
"אז אתה בעצם אומר שאתה רוצה לבלות איתי את המשך היום שלך?" היא שאלה בהתרסה וחיוך מתוק. הנהנתי לחיוב והיא צחקה.
"טוב אז תסע לנמל, יש לי חשק לרוח נעימה".
"כן גברתי," אמרתי בטון סמכותי וסובבתי את ההגה לכיוון הנמל.

כשביליתי את שאר היום שלי בנמל עם נטלי, אני הבנתי משהו.
משהו שבחיים שלי לא חשבתי שיקרה לי. ואם להגיד את האמת אני שמח.
אני שמח שזאת היא ולא מישהי אחרת בגלל שאני פאקינג התאהבתי - בנטלי ווילסון.