my Little Luna [1]

פרק 24

נ.מ נטלי:

כמעט שבוע וחצי עבר וכן, עדיין לא שמעתי מניק.
בשלב מסוים התייאשתי מלנסות לדבר איתו, התייאשתי מלקוות כל יום שיתקשר אליי.
הדאגה לא עברה, והחרדה לא מפסיקה לכרסם את עצמותיי אבל אני רק יושבת ומחכה.
בדיוק כמו שרצה שיקרה.

השעה שעת אחר הצהריים מאוחרת, השמש כבר כמעט סיימה לשקוע, אני עומדת במטבח וחותכת לי סלט.
בעודי חותכת את העגבנייה אני מנסה כמה שפחות לחשוב על ניק, לכן אני חושבת שתכף חופשת החג נגמרת ואני נכנסת לסמסטר ארוך וקשה יותר בלימודים.
הסמסטר הזה אבלה יותר באוניברסיטה אך עדיין יהיו ימים שאלמד מהבית.
להגיד שאני מחכה להתחיל אותו - פחות.
להגיד שאני מחכה לסיים אותו - מאוד.
אני רוצה להצליח בתחום האופנה ואני מחכה לדלת שצפויה להיפתח לי אחרי סיום הלימודים.

אני שקועה במחשבות על העתיד, ועל מה שצפוי להיות וכשלפתע שתי זרועות חסונות מחבקות אותי לגוף קשיח וחמים, אני קופצת בבהלה ומסתובבת במהירות שאני מניפה את הסכין לפניו של המחבק אך עוצרת ממש סנטימטר לפני פניו.
פאק.
"ניק," אני לוחשת ספק לי ספק לו, קופאת במקום ולא זזה.
"מה לעזעזל אתה עושה פה?" אני שואלת לאחר כמה שניות ארוכות של בהייה זה בזו.
"אפילו לא שמעתי שנכנסת" אני ממשיכה.
"אוקיי, בואי נוריד קודם את הסכין הזאת לפני שתוציאי לי את העין, אוקיי?" הוא אומר ולוקח את הסכין מידי, מניח אותה על השיש מאחוריי.
"זאת קבלת פנים מאוד מיוחדת לונה, נחמד לקבל אותה אחרי שבוע וחצי שלא התראינו" הוא צוחק ומרים את ידו בכדי ללטף את פני.
אני מתרחקת מידו ויוצאת מבין זרועותיו. "מה לעזעזל ניק," אני לוחשת מבולבלת, "מה קורה פה?"
הוא מנסה להתקרב אך אני מיד צועדת צעד לאחור, זה לא עוזר ממש כי אני נתקעת בשיש ששחכתי שנמצא מאחוריי, אך הוא הבין את הרמז ולא מתקרב עוד.
"היי לונה, התגעגעת? אני התגעגעתי אלייך" הוא אומר בגיחוך, מנסה להקליל את האווירה אבל מבטי נשאר רציני.
חיוכו נמחק ומייד מתחלף לפרצוף מיוסר.
"יש לנו הרבה על מה לדבר לפני שנדבר על געגועים" אני עונה ברצינות ומשלבת את ידיי על חזי.
הוא מסתכל למטה לחזי, ואני מרגישה את עיניו שורפות אותי במבטו.
לעזעזל איך הספקתי לשכוח כמה סקסי הוא?
אני רק רוצה לקפוץ עליו, לחבק ולנשק אותו כי, אלוהים כמה שהתגעגעתי.
אבל לא.
אני כועסת ואני צריכה להראות לו את זה.

הוא מוציא את הטלפון שלו מכיס מכנסיו ומקליד משהו.
הוא מחזיר אותו לכיסו ומסמן לי לשבת על כיסאות הבר.
אני מתיישבת על כיסא ומחכה בחוסר סבלנות, אך אני לא מראה זאת.
אחרי דקה ליאו הופיע בפתח המטבח, שהוא מברך לשלום את ניק ומחבק אותו חיבוק גברי.
אז אני מניחה שלו הוא שלח הודעה מקודם.
כשהוא מסתובב ורואה את מבטי הקשה,הוא חוזר להסתכל על ניק ואז לוחש "אז אני מבין שעוד לא דיברתם," ומתיישב לידי.
"לא, חיכיתי לך, יש כמה עדכונים" עונה לו ניק ומתיישב על כיסא מולנו.
"לונה, היו לנו כמה בעיות בעסק שהיו צריכים טיפול דחוף, לבסוף זה הוביל למבצע שהיינו צריכים לבצע במהירות ולא יכולתי ליצור איתך קשר."
"מה לעזעזל היה כל כך חשוב שאפילו טלפון לא יכולת להרים אליי?!" הסבלנות שלי מתחילה לבקוע והוא שם לב לזה.
"מצאנו את רוברט," הוא אומר מרצין.
"ליאו כבר ידע מזה כפי שאת בטח יודעת. קיבלתי מידע שהוא רוצה לפגוע בך ולכן לא יכולתי לקחת את הסיכון שהוא יפגע בך.
הוא נמצא עכשיו במפקדה קשור, רציתי לשאול אתכם, מה אתם רוצים שאני אעשה איתו?"
"תהרוג אותו" ליאו אומר ברצינות, ניק מניד בראשו בחיוב ופרצופו נשאר חתום.
הוא מעביר את מבטו אליי ומחכה לתשובה ממני.
לעזעזל הם מצאו את רוברט.
כשהייתי אצלו בשבי הוא אמר כמה דברים, שהשאירו לי המון סימני שאלה.
אם כמה שאני רוצה שהוא ימות זה לא יכול לקרות כל כך מהר.
"אני רוצה לדבר איתו קודם" אמרתי בהחלטיות.
"נטלי," ליאו התחיל לדבר אך קטעתי אותו, "לא ליאו, אתם לא תמנעו ממני את זה. יש לנו כמה עניינים לא פתורים, אני צריכה לדבר איתו. בבקשה" פניתי אל ניק בכמעט תחינה.
מבטו נשאר חתום כשהביט בי, ולבסוף פצח את פיו "בסדר, בואי אני אקח אותך".