my Little Luna [1]

פרק 22

נ.מ נטלי:

צליל שעון המעורר העיר אותי והושטתי את ידי כדי לכבות אותו.
התמתחתי במיטה וכשפתחתי את עיניי מצאתי את ניק שכוב לידי.
הוא חזר מאוחר בלילה והלכתי לישון לפני שהוא הגיע, לכן לא ראיתי אותו אתמול כל היום.
הסתובבתי עם פניי לכיוונו וציפיתי בו ישן.
הוא כל כך יפה, כל כך שליו, הוא עובד כל כך הרבה לאחרונה שאני לא יודעת איך הוא לא קורס. אין לנו גם הרבה זמן ביחד, אני בעומס בלימודים והוא בעומס בעבודה, ומלבד הלילות שאנחנו מעבירים ביחד במיטה מידי פעם, אנחנו לא ממש מתראים וזה מעציב אותי.
אך אני מבינה.
הרמתי את ידי וליטפתי את לחיו בעדינות, משתדלת לא להעיר אותו.
נישקתי את רקתו וקמתי מהמיטה לעשות את ארגוני הבוקר שלי.

היום זה היום האחרון לפני היציאה לחופשת חג מולד.
יש לי היום מבחן אחרון שמסכם את כל החומר שלמדנו בסמסטר הזה.
אני תכף מסיימת את הלימודים ואני כל מתרגשת, אני גם חייבת למצוא עבודה.
מאז שהתפטרתי מחנות הבגדים לא הספקתי לחפש עבודה, לכן ברגע שאסיים את לימודי - מה שלא יהיה עוד הרבה זמן - אגיש בקשה לעבוד בחברת בגדים מאוד מאוד מצליחה שאני מאוד אוהבת.
ואני מקווה יום אחד לפתוח מותג משלי.

האהבה לבגדים ואופנה תמיד הייתה לי, מאז שאני קטנה אהבתי להלביש את הבובות שלי ואז שגדלתי אהבתי לעשות זאת על עצמי ועל חברות.
טוב על סם ו-וויל בעיקר.
ברגע שהתקבלתי לקולג' ידעתי בדיוק מה אני אלמד, ולאט לאט החלום לא נראה רחוק כל כך ואני חושבת שאני אצליח הסופו של דבר.
יקח כמה זמן שיקח אבל זה יקרה, אני בטוחה.

נעלתי את נעליי, לקחתי את התיק ואת המפתחות, נשקתי לרקתו של ניק בשנית ויצאתי במהירות ובשקט מהבית בלי להעיר אותו.

בדרך אל האוניברסיטה הרדיו פעל, ואני דווקא נהנתי מאווירת הבוקר היום.
הטלפון שלי צלצל לפתע וראיתי שזה ליאו.
הרבה זמן לא דיברתי איתו, או ראיתי אותו ואני מתגעגעת אליו כל כך לכן אני מצפה לחג המולד בכדי לראות אותו.
בדרך כלל את חג המולד אנחנו מבלים ביחד, אוכלים ארוחת ערב ומחליפים מתנות.
היו פעמים שהיינו מבלים את חג המולד אצל ניק ומשפחתו, וגם זה היה נחמד.

עניתי לשיחה ומיד קולו השמח העלה חיוך על פניי, "היי אחות, מה קורה?"
"היי אח אני בסדר. ואתה?"
"אצלי טוב. אני רציתי לדבר איתך על חג המולד יש לך רגע?" נימת זהירות התגנבה לקולו וידעתי שהוא הולך להגיד לי משהו לא טוב.
"כן.." אמרתי גם אני בנימה זהירה.
"אני לא הולך להיות בעיר בחג, משהו עם העבודה. רציתי לעדכן אותך."
לעזעזל.
"הו, אממ, זה בסדר. אבל למה לעזעזל אתה צריך לעבוד בערב חג המולד?" שאלתי, מבולבלת.
"אני לא עובד בערב חג המולד, אני טס לפגישה עם לקוח ואני לא אספיק לחזור הביתה לחג המולד."
"אוקיי," אמרתי באנחה "מתי אתה טס? אני אבוא להגיד לך להתראות"
"אז זהו שאני עכשיו צריך לעלות למטוס-" הטון הנזהר עדיין בקולו וזה רק מעצבן אותי יותר.
"מה?!" צעקתי קטעה אותו.
"מה זאת אומרת אני כבר עולה למטוס אדיוט?!"
"סליחה, אני ידעתי שאת תרביצי לי אם אני אגיד לך מראש ורציתי למנוע את זה, עכשיו אני יודע שעשיתי טעות ושאני עדיין הולך לקבל מכות." הוא מלמל, ואז נשמעו כמה מלמולים ברקע.
"ברור שאתה תקבל מכות, מטומטם!"
הוא צחק צחוק לחוץ ואמר "אוקיי, אחות אני צריך ללכת. אל תדאגי אני אביא לך מתנות, אוהב אותך, ביי!" ונישק יש בלי לחכות לתגובתי.
אדיוט!
הוא כל כך הולך לחטוף ממני שהוא יחזור.