my Little Luna [1]

פרק 13

נ.מ ניק:

ראשה היה על כתפי וחיבקתי אותה אליי.
היה שקט נעים ויכולתי לשבת ככה שעות, רק אני והיא.
זה היה לי מוזר ולא שגרתי לספר לה על הכל, על המשמעות של המקום הזה ועל סבא שלי.
אומנם לא סיפרתי לה הכל על עצמי- אבל אני אספר לה לא תהיה לי ברירה.
אני חושב שאני מתחיל לפתח אליה רגשות.
היו לי רגשות אליה גם מקודם אבל אני חושב שאני מתחיל להתאהב בה.
הכל כל כך מוזר אני לא רגיל לזה.
אבל אני לא יכול להגיד לה את זה עכשיו, היא בסערת רגשות בגלל אביה ואני לא רוצה לבלבל אותה יותר.
"הוא בגד בה" שמעתי את קולה הקטן פתאום.
"מה?" שאלתי
"ליאו אי פעם סיפר לך על מה שקרה למשפחה שלי?"
"הוא אמר לי שאבא שלכם עזב ואמא שלכם מתה מדום לב"
"טוב זה נכון, אבל זה לא הכל" אמרה והרימה את ראשה מכתפי.
היא הסתכלה בעיניי כאילו מחפשת שם משהו ואז היא נאנחה וחזרה לשים את ראשה עליי.

"ההורים שלי הכירו שהם היו בקולג', הם היו אז בני עשרים ובהתחלה הם היו רק חברים טובים. אבל זה היה ברור שכל אחד מהם רצה יותר אבל הם לא עשו עם זה כלום.
בסופו של דבר הם התחילו לצאת אחרי שכל אחד סיים את התואר שלו ואחרי שנתיים התחתנו.
שנה לאחר מכן היא נכנסה להריון עם ליאו, ולפי מה שאומרים הם היו מאושרים.
קצת אחרי יום הולדת שנתיים שלו הם התחילו לנסות לעוד תינוק, אבל לאמא שלי הייתה בעיה והיה לה קשה להיכנס להריון." שמעתי את הרעד בקולה ועד כמה קשה היה לה לדבר על זה, ליטפתי את גבה והצמדתי אותה אליי עוד ונישקתי את ראשה.
"אני חושבת שזה הזמן שהוא התחיל לבגוד בה עם נשים שונות. היא לא הצליחה להיכנס להריון והוא ראה בה כחפץ חסר ערך. והיא ידעה את זה, אבל לא אמרה כלום, ואז היא נכנסה להריון אחרי חצי שנה של ניסיונות, והוא שמח. הוא הבטיח שהוא יפסיק עם השטויות ושהוא יחזור להיות האב והבעל שהיה מקודם.
אבל התינוק נפל.
היא עברה הפלה טבעית קצת אחרי חודשיים, ובמקום לתמוך באישתו ולעזור לה לקום- הוא הטיח בה האשמות, קרא לה בשמות וצעק עליה.
ונחש מה - היא עדיין לא עזבה אותו."

היא עצרה שוב אבל הדמעות לא איחרו לבוא, היא לא הצליחה להכיל יותר.
לקחתי אותה לחיקי והושבתי אותה עליי, מחבק אותה צמוד ומנחם אותה עד כמה שאוכל.
היא הרימה את ראשה וניגבה את דמעותיה, "הוא המשיך לבגוד בה ולעשות שטויות, להזניח אותה ואת ליאו ואז הוא מצא אותה.
את אותה הבחורה מהעבודה שכנראה סיפקה לו את הצרכים כמו שצריך.
אבל זה לא עצר בעדו מלהיות עם אמא שלי ואז היא נכנסה להריון, איתי." היא אמרה בחיוך עצוב.
נישקתי את הלחי שלה והיא חייכה אליי.
גם שהיא בוכה היא כל כך יפה.

"ושוב הוא שיקר שהוא אוהב אותה ורק אותה. שהוא מפסיק. אבל הוא לא, הוא לא הפסיק, אני לא חושבת שהוא אי פעם הפסיק.
הוא הכניס את האישה הזאתי להריון כמה חודשים אחרי זה. הוא לא היה עם אמא שלי בכל הזמן הזה אף פעם. רק עם הזונה הזאת.
וביום שאמא שלי הייתה צריכה ללדת אותי, הוא נטש. הוא עזב. הוא ברח. כשהיא חזרה מבית החולים עם ילד בן ארבע ותינוקת בת פחות מיום הבית היה ריק."
היא ניגבה את דמעותיה, "אני כל כך מצטער, אני לא ידעתי" אמרתי בצער. אני באמת לא ידעתי.
"אמא שלי גידלה אותי ואת ליאו לבד. ונכון היא לא הייתה מושלמת, אבל היא השתדלה. מאוד. ואתה יודע איך היא הייתה, הספקת להכיר אותה. היא הייתה פאקינג מדהימה."
היא צודקת אמא שלה הייתה כמו אמא שנייה בשבילי, אהבתי אותה מאוד והמוות שלה השפיע על כולנו.
"היא מתה ממנת יתר שגרמה לדום לב"
"מה?" שאלתי בהלם
"למה לא אמרתם לי?"
"אני לא יודעת, החלטנו לא לספר לאף אחד את כל הסיפור כי כולם כבר ידעו על אבא שלי. לא רצינו שאנשים ידברו כשהם לא יודעים כלום."
"אני מצטער לונה שלי, אני כל כך מצטער"
הצמדתי את מצחנו ושאפתי את ריחה הנעים אליי.
"תודה שאתה פה, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך"
"תמיד." לחשתי לה.
נישקתי את שפתיה נשיקה קצרה ועמוקה וחיבקתי אותה אליי.