אנה
"עוד". השיכור בבר אמר שוב, מזגתי לו את המשקה לכוס והוא שתה אותה במהירות.
השעה הייתה הייתה 10 בלילה, אנשים יצאו ונכנסו למועדון בלי הפסקה.
הסתכלתי על השיכור והוא הסתכל עליי בחזרה, הוא רצה לומר לי משהו נוסף אך לפתע כולם נעצרו במקומם בבהלה.
לא הבנתי מה קורה, המוזיקה נעצרה והסתכלתי על ריטה שנראתה מבוהלת.
רציתי לשאול אותה מה קרה אך לפתע נשמעה ירייה, קפאתי במקומי כשנשמע הצרחה שאחריי.
לשנייה אחת היה שקט מוחלט אך שנייה אחרי נשמעו עוד יריות. כולם התחילו לרוץ ולצרוח ואני עמדתי בשוק מוחלט.
לרגע לא הצלחתי לנשום ונבהלתי כשמישהו נגע לי ביד.
"תתכופפי!" ריטה צעקה לי כשהיא מושכת אותי מתחת לבר.
התכופפתי איתה וישבנו מתחת לבר בדממה כשאנשים צועקים והיריות לא מפסיקות.
חיבקתי את ברכיי ודמעות החלו לרדת מעיניי.
הסתכלתי על ריטה והיא ניראתה מזועזעת.
לפתע הצרחות נפסקו ושקט מפחיד היה במועדון.
הסתכלתי על ריטה והיא שמה אצבע על שפתייה, מסמנת לי להיות בשקט.
הרגשתי כאילו עבר נצח.
לפתע בכי נשמע והוא התחזק והתחזק.
ריח הדם הגיעה לאפי וגרם לבחילה בבטני.
הבכי לא הפסיק, אך לפתע נשמע ירייה נוספת.
קפצתי במקומי בבהלה והתקרבתי לריטה שנהייתה חיוורת.
הבכי הפסיק, הוא מת, חשבתי
שוב נהייה שקט מפחיד.
"מה עושים?" לחשתי לריטה אך היא לא ענתה.
"ריטה?" שאלתי שוב והסתכלתי עליה, היא נהייתה חיוורת מאוד ועיניה היו כמעט עצומות.
"כולם בסדר?" לפתע מישהו צעק, התרוממתי באטיות והסתכלתי על המועדון.
אנשים שוכבים על הריצפה ללא תזוזה ויש דם בכל מקום.
אנשים החלו לצאת מהמועדון בריצה, חלק בכו וחלק צרחו.
אני לא מכירה פה אף אחד, מה עושים?
"תזמינו אמבולנס!" מישהו צעק.
הסתכלתי על ריטה שוב, היא ניראת נורא.
"ריטה, את בסדר?" שאלתי אותה אך היא לא ענתה רק הסתכלה על הריצפה חיוורת.
"תנשמי, את בסדר". אמרתי, מנסה להרגיע אותה אך ידיי החלו לרעוד מפחד.
"ריטה!" מישהו צעק מהצד השני של המועדון והתקרב אלינו, זה היה קרלו, הוא התכופף אל ריטה והתחיל לנער אותה.
"ריטה! תנשמי!" הוא צעק לה והיא הסתכלה עליו, הצבע חזר לפניה.
היא התרוממה לאט מהריצפה וקרלו עוזר לה כדיי שלא תיפול, היא מכסה את פניה בידיה וקרלו מחזיק אותה ולוחש לה משהו באוזן.
קפצתי בבהלה כשמישהו נגע לי בכתף מאחור. הסתובבתי וראיתי את הבחור הגבוה בוהה בי. הוא צמצמם את עיניו עליי והתחיל להפחיד אותי.
השיער שלו חום ושופע ועיניו הירוקות מהפנטות אותי כשהן מסתכלות עליי בכעס.
הסטתי את מבטי ממנו בפחד והסתכלתי על ריטה, היא ניראתה יותר טוב ממקודם. היא הזיזה את ידיו של קרלו ממנה בכעס, היא פתחה את המגירה שהייתה מתחת לבר והוציאה משם את הפלאפון שלה והתרחקה מאיתנו.
קרלו הלך לכיוון השני בכעס ונעלם מהראייה שלי. אני מסתכלת על הבחור הגבוה שוב, הוא לא הסיר את מבטו ממני.
הוא הסיט את מבטו ממני סוף סוף והולך לכיוון שקרלו הלך.
אני מצליחה לנשום שוב
YOU ARE READING
שנאת המאפיה (1)
Romanceסיפורם של לוקה ואנה הרגשתי מתה. כשראיתי את טיפת הדם הראשונה ידעתי שזה הסוף. אין לי עוד שום דבר. והכי גרוע, זה היה בגללו.
