שנאת המאפיה 《1》

פרק 17

אנה -

לוקה ישב מולי עם החיוך השרמנטי שלו והתאפקתי לא לצרוח לו בפנים ולעוף מפה.

"לא נבזבז זמן, יש לי עוד דברים לעשות," התחיל לומר והוציא ממגירה בצד השולחן דף. "תחתמי".

"מה זה?" שאלתי כשאני מעבירה את מבטי מהדף שעל השולחן אליו.

"מסמכים לחתונה". הוא אמר והרמתי את הדף, מתחילה לקרוא את מה שכתוב.

אנה גרוסמן ולוקה קוליני יתחתנו בתאריך 15.7.2024
הרמתי את מבטי אליו כשקראתי את השורה הראשונה. החיוך עדיין נשאר על פרצופו מה שעצבן אותי יותר אך המשכתי לקרוא.

הינה כמה דברים שייקרו אחרי יום החתונה:
1) אנה גרוסמן תעבור במיידי לדירתו של לוקה.
2) תתפרסם מודעה על הזוג הנשוי לוקה ואנה לוקיני.
3) אנה תתלווה לכל מסיבה/תערוכה/חתונה אם לוקה יבקש.
4) חשבון הבנק של לוקה לוקיני יהפוך למשותף עם אנה.
5) על אנה אסור להיות בחברה עם גבר אחר וכך גם לוקה.
6) אחרי החתונה בני הזוג מתכוונים לנהוג בכבוד אחד כלפי השני וליישב חילוקי דעות בניהם בנועם ובצורה הוגנת.
7) אין לפגוע בצורה אלימה אחד בשני.
8) על בני הזוג להיות נאמנים אחד לשני.

החתונה תהיה אירוע קטן עם כמות מוזמנים מצומצמת. אין להיפרד/להתגרש אחרי יום החתונה, מה שנקבע נקבע. אין לפגוע בזכויות האישה/איש.

חתימת הבן זוג

חתימת בת הזוג 

הרמתי את מבטי אל לוקה והנחתי את הדף בחזרה על השולחן שלו.
"אתה רוצה שאני אחתום על זה?" שאלתי אותו.

"כן". ענה.

"ומה אם אסרב, אתה לא יכול להכריח אותי לעשות דברים כאלה". אמרתי בהיסוס.

"אין לך ברירה, אמרתי לך, אני יכול לגרום לך להיות המולסית". הוא ענה.
לעזאזל, הבן אדם הזה יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, למה באתי למועדון הזה מהתחלה, למה לא יכולתי לחפש עבודה נורמאלית, למה הוא רוצה דווקא אותי ולמה לעזאזל הוא כזה חתיך?

המחשבות שלי נעצרו כשהוא הוציא עט שחור משום מקום וחתם על הדף. הוא העביר את הדף אליי והגיש לי את העט.
רציתי למות, אך במקום לקחת את עצמי ולעוף משם,  נאנחתי בכבדות ולקחתי את העט מידו וחתמתי על הדף שכנראה יהרוס לי את החיים לנצח. החזרתי לו את העט וחיוכו התגבר.

"בואי". הוא קם ממקומו ואמר.

"לאן?" קמתי אחריו ושאלתי.

"צריך לעשות לך סיור בבית". ענה והתחיל ללכת, הלכתי אחריו ויצאנו מהמשרד שלו. הדבר הזה שהוא קורא לו בית ממש לא בית, אולי יותר ארמון שאלוהים יודע מי הגאון שבנה אותו.

"אולי ביום אחר?" שאלתי אותו כשהתחלנו לצעוד בארמון הגדול. הוא הסתכל עליי בשאלה ועצר. הייתי רעבה ועייפה, כל מה שרציתי זה לחזור לבית שלי ולאכל.