שנאת המאפיה (1)

פרק 27

אנה –

"אני אנטוניו, דוד של לוקה". הגבר יפה התואר שמולי אומר ומושיט את ידו. אני לוחצת את ידו ומקמטת את מצחי.
ממתי יש ללוקה דוד? למה הוא לא סיפר לי עליו? איך הוא יודע מי אני? אף פעם לא פגשתי אותו.

"לא ידעתי שיש ללוקה דוד". אני אומרת ומשחררת את ידו במהירות.
מה לעזאזל את עושה? כל גבר בעולם יכול לבוא ולשקר שהוא דוד של לוקה.

"אנחנו לא כל כך בקשר מאז שאביו נפטר". הוא אומר ואני מהמהמת. "שמעתי על החתונה שלכם, מזל טוב". הוא אומר בחיוך.

"תודה". אני מודה לו בחיוך וראשי מתחיל להסתחרר. עיניי נעצמות מעצמן אך הן נפתחות במהירות כשאני מרגישה יד קרה נוגעת במרפקי.

"את בסדר?" אנטוניו מתקרב אליי יותר ושואל.

"אה.. כן, תודה". אני אומרת ומתרחקת ממנו, מניחה את ידי על הקיר הקרוב. "אני אלך לחדר שלי, היה נעים לפגוש אותך". אני אומרת בחיוך ומתחילה לצעוד אל חדר המדרגות של המלון אך ידו הקרה של אנטוניו פוגשת את מותני ומצמידה את גופי אליו.

"בואי, אעזור לך". הוא אומר ולוחץ על מתג המעלית. אני מסתכלת עליו מבולבלת והוא מחייך אליי חיוך קטן.
החיוך של לוקה יותר יפה. איפה הוא באמת?
המעלית נפתחת ואנחנו נכנסים אליה כשידו של אנטוניו עדיין על מותני.
מה לעזאזל אני עושה?

לוקה –

"איפה אנטוניו?" אני שואל את קרלו כששנינו יוצאים מחדר הפגישות אחרי שכולם כבר עזבו.

"אין לי מושג". הוא עונה ואני נאנח. התקיימה פגישה עם חברי המאפיה ואיתי על הרוסים שהחליטו לעשות הפסקת אש. הם לא הכריזו עליה אבל לא שמענו מהם כבר הרבה זמן. שום דבר מיוחד לא קרה איתם, מה שחריג ביותר. אז הפגישה לא הייתה מתוכננת אך עדיין הודענו לאנשים המתאימים שיבואו אליה, וכולם באו, חוץ מאחד.

אולי הוא הבין שכולם שונאים חרא כמוהו אז התאבד?

"אני הולך, תמצא אותו". אני אומר ויוצא מביתי. לא מחכה לתגובה של קרלו אך שומע אותו צועק משהו. אני נכנס אל המכונית שלי ומתחיל לנסוע אל המלון שבו אנה נמצאת כרגע.
לפני שעה בערך קיבלתי שיחה מבנג'מין, הנהג שלי שהסיע אותה אל המלון שהיא שם ומחכה לי. זאת תהיה הפגישה האחרונה שלנו עד החתונה. לא תכננתי משהו מיוחד, אדבר איתה קצת על מה שיקרה ביום החתונה ואלך.

אני מחנה את המכונית בחניית המלון ויוצא ממנה, נכנס אל מלון אך נעצר בכניסה כשאני מבחין באנה מביטה באיש אחר כשהיד שלו מונחת על המותן שלה. ידיי נסגרות לאגרופים וגופי מתקשח.

מי זה לעזאזל?

לפני שאני מספיק לצעוק אליהם הם נכנסים אל מעלית המלון. גופי מתקשח יותר כשאני מבחין באיש שלידה. אנטוניו.
אני הולך במהירות אל המעלית אך היא כבר נסגרה והתחילה לעלות למעלה. לא חיכיתי עוד והתחלתי לעלות במדרגות המלון, נכנס אל קומה 4 ומסתכל סביבי. מבחין באנה ואנטוניו הולכים כשגבם מופנה אליי. הבחנתי גם ביד של אנטוניו על המותן שלה.