אנה
יצאתי מהמשרד של קרלו בעצבים אחרי שדיברתי עם לוקה.
איך הוא יכול להאשים אותי בדבר כזה?
ראיתי את קרלו וריטה יושבים בבר ומדברים, קרלו אמר לה משהו והיא קימטה את מצחה ואמרה לו משהו בחזרה.
"היי". אמרתי לריטה כשהתקרבתי אליהם וישבתי לידה.
"היי, איך היה?" היא חייכה אליי ושאלה.
"בסדר, אני חושבת ש..." באתי להגיד משהו אך לפתע לוקה הגיע מהמשרד של קרלו והתחיל לדבר בקול לכולם.
"אתם יכולים ללכת עכשיו, המועדון ייסגר עד להודעה חדשה, ישלחו לכם את הפיצויים בהמשך". הוא אמר וכולם התחילו לצאת מהמועדון.
הסתכלתי עליו כשהוא ניגש אל קרלו ודיבר איתו בלחש.
הוא ניראה מושלם, כאילו הוא בא מסרט מצויר בתור הנסיך.
הם דיברו בלחש ואז קרלו הראה משהו ללוקה מהפלפון שלו. לוקה קימט את מצחו בבילבול ואמר משהו לקרלו.
"היי, את הולכת הביתה?" ריטה שאלה ועמדה מולי, חוסמת לי את האפשרות להסתכל על לוקה וקרלו.
"אהה כן," עניתי. "אני קודם אחליף בגדים". אמרתי והיא הינהנה.
"את רוצה טרמפ הביתה, אני פה עם רכב?" היא שאלה.
לא רציתי ללכת לבד הביתה ברגל בשעה כזאת, ובטח שמוניות אין עכשיו אז הסכמתי.
"כן, תודה". עניתי וחייכתי אליה, היא חייכה אלי בחזרה.
"לכי תחליפי בגדים, אני אחכה לך". היא אמרה והתיישבה על הכיסא שבבר.
"אוקיי". אמרתי והלכתי להחליף בגדים.
××××××
ישבתי עם ריטה ברכב כשהיא נוהגת לבית שלי אחרי שהבאתי לה את הכתובת שלי.
"מה את חושבת שקרה היום?" שאלתי אותה ושברתי את השקט המביך שהיה.
"פיגוע, אל תפחדי, זה קורה הרבה כשאנשים כמו לוקה בסביבה". היא אמרה וקימטתי את מצחי בבילבול.
"לוקה? למה?" שאלתי.
היא הסתכלה עליי מופתעת והחזירה במהירות את מבטה לכביש. "את באמת לא יודעת מי הוא?" היא שאלה והנהנתי.
"וואו לא ציפיתי". היא אמרה וצחקה.
"אז מי הוא?" שאלתי אותה.
"מכירה מאפיה?" היא שאלה ופערתי את עיניי.
"אל תגידי לי שהוא..." אמרתי בתדהמה ובקול נמוך.
"לוקה נהפך לראש המאפיה האיטלקית אחרי שאביו מת לפני כמה שנים, וקרלו והוא חברים טובים, אני לא ממש יודעת מה הם היחסים בניהם וגם לא בא לי לדעת, הדברים של המאפיה הזאת אף פעם לא עניינו אותי, תמיד שנאתי את זה". היא אמרה ופערתי את עיניי.
"ראש המאפיה?" שאלתי אחרי כמה שניות שלא אמרתי כלום ונישארתי בשוק.
"אין לי מושג איך לא ידעת קודם, כולם מכירים אותו". היא אמרה וצחקה.
"אף פעם לא באמת התעניינתי בזה..." אמרתי במבוכה.
"כן גם אני, אבל התחלתי לעבוד במועדון לפני 3 שנים ואפשר להגיד שגיליתי את זה אחרי כמה פגישות איתו".
היא עצרה ליד הבניין שלי כשהגענו.
"יש עוד משהו שאת לא יודעת?" היא שאלה וחייכה אליי.
"את מבטיחה לא לכעוס?" שאלתי.
"מבטיחה, מה את רוצה לדעת?" היא אמרה ולא הורידה את החיוך שעל פניה.
"מה קרה בניך לבין קרלו?" שאלתי והיא הורידה את חיוכה במהירות.
"סליחה, אם את לא רוצה לדבר על זה זה בסדר". אמרתי במהרה.
"זה בסדר, הוא..." היא התחילה להגיד והסיטה את מבטה ממני. "הוא אנס אותי".
היא אמרה ופערתי את עיניי.
YOU ARE READING
שנאת המאפיה (1)
Romantizmסיפורם של לוקה ואנה הרגשתי מתה. כשראיתי את טיפת הדם הראשונה ידעתי שזה הסוף. אין לי עוד שום דבר. והכי גרוע, זה היה בגללו.
