שנאת המאפיה 《1》

פרק 21

לוקה -

הצמדתי את כוס הוויסקי אל שפתיי ולגמתי ממנה.
השעה הייתה 2 בלילה, ישבתי על ספה לבנה באחד המועדונים שבבעלותי. הייתי אחרי מספר שוטים חזקים. אנשים רקדו ברחבה לצלילי המוזיקה החזקה וכמה שיכורים ישבו בבר ושתו.

אחרי שחזרתי לביתי מהבית של אנה ביקרתי במרתף וסוף סוף הצלחתי להוציא ממריו את מיקום השכורה הגנובה. זה היה דיי קל, הבאנו לו תמונות של אישתו והבן הקטן שלהם, הוא לא חשב פעמיים וישר אמר הכל.
לא היינו נוגעים במשפחה שלו, החוק היחיד שאף אחד לא עובר אצלנו הוא שאסור לגעת בנשים ובילדים קטנים. הבן אדם היחיד שהפר את החוק הזה היה צ'ארלי, שאנס בחורה ורצח אותה כדיי להעלים ראיות לפני כמה שנים. זה קרה שעוד אבי היה בחיים, לפני המחלה שלו, כך שאבי היה זה שרצח אותו אחרי ששמע על המקרה.

הוצאתי את הפלאפון מכיס המכנס שלי וקראתי את ההודעה שפאולו, בעל הדירה של אנה.

'פאולו' - אדבר עם אנה, עד סוף השבוע הדירה תהיה שלך.

חיוך עלה על פניי כשקראתי את ההודעה. הכנסתי את הפלאפון חזרה לכיס המכנס ונשענתי על הספה, זורק את ראשי לאחור.

לפני שעה ביקשתי מפאולו את הדירה של אנה, יותר נכון איימתי. זה היה דיי קל, הוא זקן בן 70, אפילו לא הייתי צריך את הנשק שלי, רק קצת מזומנים והוא קיבל את ההצעה בשמחה. בסוף השבוע הזה אקנה את הדירה שלה והיא תעבור למלון ליומיים, אחרי יומיים נתחתן והיא תעבור לביתי. אני רק צריך להגיד לה את זה, מה שבטוח יגרום לה להתעצבן.

×××××

אנה -

עמדתי מול המראה באמבטיה והברשתי את שיערי. השעה הייתה 12 בצוהריים, קמתי מוקדם מדיי, מה שלא התאים לי, אז החלטתי לנקות קצת את הבית, אבל התייאשתי מהר מאוד אז נכנסתי להתקלח.
  
יצאתי מהאמבטיה ולבשתי גופייה וג'ינס לבנים. הלכתי אל המטבח ופתחתי את המקרר, מתכוונת להכין לי משהו קטן לאכל, אך צלצול הפלאפון שלי קטע אותי. סגרתי את המקרר והלכתי במהירות אל השולחן, בו היה הפלאפון שלי.

'חסום'

התלבטתי אם לענות.

"הלו?" אמרתי כשהצמדתי את הפלאפון לאוזני אחרי שעניתי.
"שלום, אני מדברת עם אנה גרוסמן?" קול נשי נשמע מהפלאפון.
"כן, מי זה?" שאלתי.
"היי, זאת כרמלה, אני אמורה לעזור לך היום עם שמלת הכלה שלך". היא ענתה. שחכתי מזה לגמרי.
"אה כן, היי". אמרתי בקול מובך והתיישבתי על כיסא העץ.
"יכולה שניפגש היום?" שאלה.
"כן בטח, איפה?"
"אשלח לך את המיקום, תבואי עוד שעה". ענתה והנהנתי.
"אני יכולה להביא איתי מישהי?" שאלתי אותה לפני שניתקתי.
"כן בטח, נתראה". היא ענתה והשיחה התנתקה. כמה שניות אחריי קיבלתי הודעה ממספר לא ידוע בו כתוב מיקום לחנות כלות.

נכנסתי לאנשי הקשר בפלאפון וחיפשתי את המספר של ריטה. קירבתי את הפלאפון לאוזני שוב כשמצאתי את המספר שלה וחייגתי. עברו כמה שניות והקול שלה נשמע.
"הלו?" היא ענתה.
"היי, זאת אנה, זוכרת אותי?" שאלתי והיא גיחכה.
"בטח שאני זוכרת, מה קורה?" שאלה וחייכתי לעצמי.
"בסדר, אני צריכה לשאול אותך משהו, זה ישמע מוזר ואני אבין אם תגידי לא". אמרתי במהירות ובמבוכה.
"אוקיי.. מה?"
"את יכולה לבוא איתי היום לקנות שמלה לחתונה?" שאלתי.
"אה.. כן בטח.. מי מתחתן?"
"אני.." עניתי באיטיות. עדיין לא התרגלתי לזה שאני עומדת להתחתן עוד פחות משבוע.
"את?" היא שאלה בשוק מוחלט.
"כן.. זה סיפור ארוך".
"עם מי את מתחתנת?" שאלה ויכולתי לשמוע את הבלבול בקול שלה.
" עם לוקה.." עניתי וקיוויתי שהתגובה שלה לא תהיה נוראית כל כך.
"לוקה?" היא אמרה את שמו בשאלה והינהנתי. "מה.. ממתי?"
"זה סיפור ארוך, מבטיחה שאספר לך הכל". אמרתי במהירות.
"אוקיי, אל תדאגי אני אבוא איתך". ענתה ונאנחתי בהקלה.
"תודה, אני חייבת לך". אמרתי והיא צחקה.
"הכל בסדר, באיזה שעה ואיפה?" שאלה.
"אני אשלח לך את המיקום, צריך להיות שם בעוד שעה, אישה אחת בשם כרמלה דיברה איתי ואמרה לי שניפגש שם". עניתי ושמתי את השיחה על רקמול, מעתיקה את המיקום שכרמלה שלחה לי ושולחת לריטה במהירות.
"אוקיי, רוצה שאגיע עליך וניסע ביחד לשם?" היא שאלה.
"כן זה. יהיה מצוין, תודה". עניתי.
"אוקיי נתראה". היא ענתה והינהנתי, היא ניתקה את השיחה והלכתי אל המיטה, נזרקת עליה ונאנחת בכבדות.

זה אהיה יום קשה.

⭐️