שנאת המאפיה 《1》

פרק 9

אנה

ישבתי על כיסא שחור מעץ בתוך משרד קטן ומסריח מסגריות וחיכיתי שמנהל הבר יבוא וידבר איתי.

השעה הייתה 10 בבוקר, קמתי לפני שעתיים ולא ידעתי מה לעשות. נתקעתי בלי עבודה עד להודעה חדשה, אז במשך שעה שלמה נכנסתי לכל מקום אפשרי.
2 מסעדות ו-3 חנויות בגדים. וכולם אמרו שהם לא מחפשים עובדים כרגע.

המקום היחיד שכן חיפש עובדים היה בר קטן עם שלט 'דרושים עובדים'.
לא יכולתי לחזור לדירה שלי בלי עבודה אז נכנסתי לבר ושאלתי את הבן אדם הראשון שראיתי אם הם עדיין מחפשים עובדים.

ועכשיו ישבתי במשרד קטן שרק התאפקתי לא להקיא מהריח.

אחרי כמה שניות דלת המשרד נפתחה ואיש נמוך עם קירח נכנס אליה. הוא התיישב מולי בכיסא שלו.

"אז, את רוצה לעבוד פה?" הוא שאל והתרווח בכיסא כשהוא לא מוריד את עיניו ממני.

"כן". עניתי במהרה.

"מצוין, תספרי לי על עצמך". הוא אמר והוציא דף לבן מהמגירה ליד.
במשך כמה דקות סיפרתי לו על עצמי והוא כתב הכל בדף הלבן, הוא שאל שאלות על העבודה עצמה ועניתי לו.

כל כך רציתי את העבודה הזאת שאמרתי את כל מה שחשבתי שהוא רוצה לשמוע.

"טוב תיראי," הוא אמר כשסיים לשאול שאלות והניח את העט על השולחן. "הבר לא כל כך מתפקד כרגע, אז אנחנו לא צריכים עוד עובדים, תלינו את השלט שבחוץ לפני יותר מחודש". הוא אמר ושילב את ידיו.

קימטתי את מצחי בבלבול. "אז למה כל השאלות האלה?" שאלתי בכעס.

"עם משהו ישתנה את תהיה הראשונה שנתקשר אליו". הוא אמר בחיוך והתעצבנתי עוד יותר.

"זה היה בזבוז זמן מוחלט, לא יכולת להגיד את זה מהתחלה בשביל שלא הייתי מספרת לך חצי מהחיים שלי, אתה בטוח שאתה המנהל פה?" אמרתי בכעס ובקול גבוה ויצאתי מהמשרד, לא מחכה לתגובה שלו.

פתחתי את דלת הבר ויצאתי ממנו בעצבים, חוזרת לדירה שלי.

לעזאזל איתו.

הוצאתי את הפלאפון מהכיס האחורי של הג'ינס שלי ופתחתי אותו כשאני עדיין הולכת ישר ולא מסתכלת קדימה.

לחצתי על אנשי הקשר בפלאפון שלי אך לפתע ראשי נדפק בחוזקה בעמוד קשה והפלאפון שלי נפל מידיי.

"לעזאזל עם היום הזה". אמרתי עצבנית והרמתי את הפלאפון מהריצפה והנחתי את ידי על מצחי הכואב.

"אנה?" קול מוכר אמר מולי והרמתי את ראשי קדימה מהפלאפון.
מולי היה גוף שרירי וקשיח עם חולצה עליו.
הרמתי את ראשי לבן אדם ממול.

פערתי את עיניי שהבחנתי בלוקה עומד מולי עם חצי חיוך שרמנטי.

אשמח שתצביעו אם אהבתם ⭐️