שנאת המאפיה (1)

פרק 14

אנה -

עמדתי מול הארון בגדים שלי. היו לי המון בגדים, יחסית למישהי שגרה לבד וצריכה למצוא עבודה.
השעה הייתה שמונה בערב, עוד שעה אני צריכה להיפגש עם לוקה במסעדה מפוארת ולדבר איתו על משהו שאני בכלל לא יודעת מה הוא, ואין לי אפילו מה ללבוש. זרקתי על המיטה כבר חמישה חולצות ושלושה שמלות ערב שהיו קטנים או לא מתאימים. התעצבנתי כל כך ואמרתי לעצמי שמחר אני חייבת ללכת לקניות, ואז נזכרתי שאני צריכה גם לחפש עבודה.

נאנחתי בקול וזרקתי את עצמי על המיטה בייאוש.
"נמאס לי, מה אני אמורה לעשות?" אמרתי לעצמי בעצבים והזזתי את השיער שהיה על פניי. אך לפתע ניזכרתי בשמלה שלבשתי פעם.
קמתי מהמיטה במהירות ולקחתי את הכיסא שהיה של השולחן, מיקמתי אותו ליד הארון בגדים ועליתי עליו. פתחתי ארון קטן שהיה מעל הארון בגדים שלי ושמחתי כל כך. היו שם כמה בגדים שלא היו משומשים יותר, כמו שמלות ערב, אך אני רציתי שמלה ספציפית שהייתה שם.
הוצאתי מהארון הקטן שקית לבנה וירדתי מהכיסא ביחד איתה. פתחתי את השקית והוצאתי שמלה קצרה עם פייטים בצבע שמפנייה ללא כתפיות. הנחתי אותה על המיטה והתחלתי להוריד את הבגדים שהיו עליי בזמן שאני מתפללת שהשמלה תהיי במידה שלי.

לבשתי את השמלה וסגרתי את הריצרץ שלה שהיה מאחור, למזלי השמלה הייתה בדיוק במידה שלי.
לבשתי אותה לפניי שנתיים שהלכתי למועדון לבדי כך שדי הופתעתי שהיא  עדיין עולה עליי.
עמדתי מול המראה וחייכתי. השמלה ישבה על גופי בצורה מושלמת, היא הייתה נוחה ויפה, הבליטה את המקומות הנכונים שבגופי. אני חייבת עוד שמלות כאלה.

אחרי שסידרתי את שיערי הארוך שמתי נעלי עקב שהיו גם בצבע שמפנייה והתאימו לשמלה. השפרצתי על עצמי קצת בושם שאהבתי והוספתי צמיד זהב ליד.
הסתכלתי במראה שוב ולקחתי תיק צד קטן בצבע שחור בוהק, יצאתי מהדירה שלי אחרי כמה דקות שהזמנתי מונית.
נקווה שהערב הזה יעבור טוב.

לוקה -

הייתי במרפסת המסעדה שבה חיכיתי לאנה. המסעדה הייתה ריקה מאנשים, רק אני ועוד כמה מלצרים, ביקשתי מהם במפורש שלא יהיו פה עוד אנשים.
ידיי נשענו על המעקה של המרפסת וצפיתי בשמיים השחורים והאורות ששאר עיר רומא עשתה.
"הוא מחכה לך פה, בתאבון". מישהי אמרה מאחוריי ושמעתי דלת נסגרת.

"היי". קול מוכר אמר מאחוריי והסתובבתי.
אנה עמדה מולי ופאק, היא כל כך יפה.
נשענתי על המעקה הזכוכית וסרקתי את גופה.

היא לבשה שמלה קצרה בצבע שמפנייה עם פייטים ועקבים שהשתלבו, ושיערה השחור והארוך היה מפוזר מאחוריי גבה.
"הכל בסדר?" היא שאלה אחרי שניות אחדות והסתכלתי בעיניה.

"כן, בואי, יש לנו המון על מה לדבר". אמרתי והתקרבתי אל השולחן הערוך שהיה במרפסת, התיישבתי בכיסא והיא התיישבה אחרי מולי.