אנה –
אני יושבת על כיסא שחור גבוה בבר נחמד ולוגמת מכוס היין שלי.
השעה כמעט שש בבוקר. על הרצפה לצידי יש שקית שחורה שבתוכה נעליי עקב אדומות שקניתי לפני שעה, חנות הנעליים הזאת הייתה החנות היחידה שהייתה פתוחה בשעות כאלה, מה שמאוד שימח אותי כי לא היה לי עוד מה לעשות ולא הכרתי את הסביבה.
אחרי בערך כמה דקות של חיפושים לחנויות פתוחות התייאשתי ונכנסתי אל בר קטן שלמזלי היה פתוח. כשנכנסתי הוא היה די מלא, אבל עכשיו האנשים היחידים שנמצאו בו היו אני, שני גברים שיכורים ורוסו, הברמן החביב שהתחברנו שנינו בשעה האחרונה. הוא נחמד, חייך אליי כשמילא לי את הכוס שוב ושוב ודיבר איתי ברוגע.
"עוד". אני אומרת בקול ומניחה את הכוס הריקה על הבר. רוסו מרים את מבטו אליי ומחייך.
"את בטוחה, את פה כבר שעה וכל כך שיכורה". הוא אומר ואני מהנהנת. הוא ממלמל משהו ומוזג אל הכוס שמולי עוד יין אדום.
"תודה". אני אומרת בשמחה ולוגמת מהכוס לגימה ארוכה. כבר התרגלתי לטעם המר.
"אולי תספרי לי למה את פה לבד?" הוא שואל. כזה חמוד. מעניין כמה יעלה לי כל השתייה הזאת. לוקה יכעס כשיגלה?
"שום דבר מיוחד". אני אומרת ומושכת בכתפיי, מצמידה את הכוס שוב ולוגמת את כל תכולתה.
"נו באמת, כל האנשים שמגיעים לפה באים כי קרה להם משהו," הוא אומר ומוזג לכוס הריקה שלי עוד מבקבוק היין. "אז מה קרה לך? גברים?" שואל.
"אפשר להגיד". אני עונה בחיוך ולוגמת. הוא מחייך אליי ומבטו עובר אל הכניסה.
"ריטה, סוף סוף באת". הוא אומר בקול ובחיוך גדול. מבטי עובר במהירות אל דלת הכניסה ואני מחייכת חיוך גדול כשאני רואה את ריטה נכנסת אל הבר.
"ריטה, מה את עושה פה?" אני שואלת בחיוך והיא מקמטת את מצחה.
"אני עובדת פה.. מה את עושה פה?" היא שואלת ומתקדמת אליי, עומדת לידי ובוחנת אותי. "הכל בסדר? כמה שתית?"
"אתן מכירות?" רוסו שואל.
"כן! זאת חברה שלי!" אני עונה ומחבקת את גופה של ריטה.
"הכל טוב אנה?" היא שואלת וצוחקת. "כמה היא שתתה?" היא שואלת את רוסו כשהיא מעבירה את ידה בשערי בנעימות. כל כך נעים.
"היא פה כבר שעה, את יכולה לחשוב לבד". הוא עונה. אני מחייכת אליה בעיניים עצומות והיא צוחקת שוב.
"למה את פה לבד?" היא שואלת ומתיישבת לידי.
"אני חוגגת".
"חוגגת מה?" היא שואלת ואני מושכת בכתפיי. אני בעצמי לא יודעת מה אני עושה פה. "טוב, בואי". היא אומרת אחרי כמה שניות שהיא מביטה בי בבלבול וקמה ממקומה. "בואי נצא". מוסיפה.
YOU ARE READING
שנאת המאפיה (1)
Romanceסיפורם של לוקה ואנה הרגשתי מתה. כשראיתי את טיפת הדם הראשונה ידעתי שזה הסוף. אין לי עוד שום דבר. והכי גרוע, זה היה בגללו.
