אנה -
אני עומדת מול המראה ובוהה בעצמי, לבשתי חולצה לבנה מכופתרת שנצמדה לגופי וג'ינס שחור. שיערי החלק והארוך היה מסודר מאחורי גבי.
נשמתי נשימה עמוקה ונעלתי את נעליי הסניקרס הלבנות שלי.
ניגשתי אל החלון הגדול שמעל המיטה שלי וסגרתי אותו, צמרמורת עברה בגופי ומיהרתי לקחת את הפלאפון והתיק שלי ולצאת מהדירה.
נעלתי את הדלת והתקדמתי לחדר המדרגות בבניין שלי. המעלית הייתה יותר מהירה, אך ידעתי שלא אצליח להיות בתוכה לבד אפילו לכמה שניות בודדות.
×××××
אחרי נסיעה של 10 דקות במונית, עמדתי מול מועדון ענקי, בגודל של הבניין שבו אני גרה.
השעה רק שבע בערב, ושירים לא נשמעו מתוך המועדון. כנראה שהם מתחילים מאוחר יותר, אך מהחלונות השקופים יכולתי לראות כמה אנשים בודדים בתוכו.
חציתי את הכביש ונכנסתי לתוך המועדון. בפתח הדלת לא היו שומרים, כך שנכנסתי בלי בעיות.
פערתי את עיניי בהפתעה כשהבחנתי במקום מולי.
הוא היה עצום, יותר ממה שראיתי בחוץ.
הבר היה ענקי בצורת ר' גדולה עם כיסאות שחורות גבוהות מסביבו. מאחורי הבר עמדו שני גברים שלא הבחינו בי מכיוון שהתעסקו במשהו. רחבת הריקודים הייתה ענקית עוד יותר, והדי ג'יי התמקם ממש מעליה במרפסת גדולה. ליד רחבת הריקודים היו ספות גדולות שחורות ומולם שולחנות קטנות ועגולות. הקומה למעלה הייתה קשה לראייה, אך יכולתי להבחין בכמה כורסאות שחורות.
"סליחה?" קול זר מאחוריי נשמע והסתובבתי במהירות, מולי הייתה בחורה יפה עם שיער קצר שחור חלק שהגיע עד סוף צווארה. היא הייתה רזה, כמו דוגמנית.
"את בטח אנה, קרלו סיפר לי עלייך". היא אמרה בחיוך.
"אה כן, אני באתי לראיון העבודה". אמרתי בגמגום קל.
"כן אני יודעת, בואי אחריי". היא אמרה והתחילה ללכת, כשאני הולכת אחריה ושנינו נכנסות למסדרון ארוך. היא נעצרת מול דלת לבנה גדולה ואני נעצרת אחריה.
"תיכנסי, הוא מחכה לך". היא אומרת. אני מהנהנת אליה כתודה והיא חוזרת אל רחבת המועדון במהירות, כאילו בורחת ממישהו.
הסתכלתי על הדלת ומיהרתי לפתוח אותה, נכנסת לתוך משרד גדול ויפה.
שולחן שחור היה ממוקם באמצע המשרד וחלון גדול שקוף מאחוריו שהשקיף על כל עיר רומא. ארון שחור גדול עם ידיות זהובות עמד בקצה המשרד קרוב לקיר וכמה תמונות בודדות היו תלויות מעליו.
אני מבחינה בגבר שעומד מול החלון וצופה במשתקף. אני חושבת לעצמי אם הייתי צריכה לדפוק קודם.
"שבי" הגבר אומר כשהוא עדיין לא מביט בי אלא בחלון.
אני מתקדמת אל השולחן ויושבת על כיסא שחור שמולו. הגבר סוף סוף מסתובב אליי ומתיישב מולי בכיסא שלו.
הוא נאה ביותר, שערו השחור והשופע עושה לי חשק לגעת בו, ועיניו השחורות נעוצות בי. הוא לובש חולצה מכופתרת לבנה ומכנס שחור.
"את אנה?" הוא שואל וגורם לי לחזור למציאות.
"כן". עניתי.
"מצוין, התקבלת". הוא אומר בפתאומיות ואני פוערת את עיניי בתדהמה.
"מה?" שאלתי.
"את רוצה את העבודה הזאת?" הוא שאל ללא רגש בעיניו והנהנתי.
"יופי, התקבלת, את יכולה לצאת, ריטה תסביר לך הכל," אמר. "דרך הגב אני קרלו, הבוס החדש שלך". הוא אומר במהירות ואני מהנהנת. מנסה להכניס לעצמי את הפרטים הפתאומיים לראש ולהבין מי זאת ריטה.
הוא מוציא את הפלאפון מהכיס שלו ומתעסק בו, כאילו אני לא יושבת מולו ומחכה לדבריו. "צאי". הוא אומר כמה שניות אחרי כשעיניו לא יורדות מהמסך שלפניו.
הנהנתי ויצאתי ממשרדו במהירות.
חזרתי לבר וראיתי את האישה היפה ממוקדם עומדת מאחורי הבר ומנגבת כוסות כמה כוסות זכוכית. היא מבחינה בי כשאני ניגשת אליה ומחייכת.
"היי, אני מחפשת את ריטה, את יודעת איפה היא אולי?" חיוכה מתגבר כשאני שואלת אותה.
"אני ריטה, אני מבינה שהתקבלת". היא אומרת ואני מחייכת בהבנה והקלה.
"כן". אני עונה בחיוך.
"מצוין, אני שמחה שמישהי תעבוד ביחד איתי, אנחנו מתחילים בשמונה, מגיעים לפה המון אנשים אז תמיד חסר עובדים, את יכולה לעבוד איתי בבר, הוא גדול אז תמיד צריך עזרה". היא אומרת ואני מהנהנת.
"קחי," היא מוסיפה ומושיטה לי שקית. "אלה הבגדים שאת צריכה ללבוש בזמן העבודה, לכי תתלבשי". אני לוקחת את השקית מידיה ובוחנת אותה.
"את יכולה להתלבש שם". היא אומרת ומצביעה על דלת שחורה שמוקמה בצד המועדון.
"אוקיי, תודה". אני אומרת לה בחיוך ומתקדמת אל הדלת השחורה שמובילה לשירותים.
לבשתי טופ שחור וחצאית קצרה שחורה שישבה על גופי בצורה סקסית ביותר.
כשחזרתי לבר ראיתי את ריטה מתעסקת בפלאפון שלה, כשהיא לובשת את אותם הבגדים שאני לובשת, והיא הייתה יפיפייה. היא מחייכת אליי כשאני מתקדמת אליה בבושה.
"את נראית מושלם. עוד מעט פותחים את הדלתות אז המקום אהיה מלא". היא אומרת ומניחה את הפלאפון שלה במגירה מתחת לבר.
"תודה". אני מהנהנת בחיוך ואומרת לה.
"בהצלחה".
××××
עברו שעתיים מאז שהדלתות נפתחו והמוני אנשים נכנסו למועדון, רחבת הריקודים הייתה מלאה באנשים יפים שרקדו ובבר ישבו המון גברים.
קיבלתי כל כך הרבה טיפים מהשיכורים שבבר שרק רציתי לחזור הביתה ולספור אותם.
הבחנתי בריטה בצד השני של הבר כשמישהו יושב מולה ולא מסיר את מבטו ממנה, אך היא לא הסתכלה עליו והמשיכה לנגב כוסות.
מילאתי כוס וודקה לשיכור אחר בבר והוא הביא לי טיפ גדול יותר מהצפוי. חייכתי לעצמי כשלפתע נכנס בחור גבוה לתוך המועדון.
כולם הסתכלו עליו אך הסיטו את מבטם במהירות בשנייה שהוא הביט באחד מהאנשים שם בעיניים.
לפתע קרלו, הבוס החדש שלי, ניגש אל הבחור ואומר לו משהו. לא יכולתי לשמוע מה הוא אמר מהמרחק וגם כי הרעש היה חזק והשירים היו בפול ווליום.
הבחור הגבוה הולך עם קרלו לאחד הספות בצד המועדון והם מתיישבים שם כשמישהי ניגשת אליהם ומניחה על השולחן שמולם כוסות מלאות בנוזל שקוף.
הבחור הגבוה מתרווח על הספה ומבליט את השרירים שלו בכל תזוזה. אך אני מסיטה את מבטי במהירות. אני לא יודעת מי זה ואני לא רוצה להסתבך.
זה הולך להיות לילה ארוך
⭐️❤️
YOU ARE READING
שנאת המאפיה 《1》
Romance"פאק, אנה.. אני מצטער," הוא מקרב את ראשי אל כתפו ומחבק אותי בחוזקה. "אני מצטער, אני מצטער, אל תכעסי, פאק.." הוא לוחש לאוזני. אני לא מתאפקת יותר ונותנת לדמעות שלי לרדת. "סליחה, סליחה. אני יודע.." אני מנסה לשמור על שקט אך ייבבה נפלטת מפי והדמעות לא מפ...
