פרק 31

84 12 2
                                    

לוקה –

"לעזאזל". אני מקלל בקול ומשליך את הפלאפון שלי על השולחן הארוך כשאני מתיישב באחד הכיסאות הריקים. אני מניח את ידיי על השולחן ומשפשף את עיניי בכעס ובעייפות.

"בעיות עם אשתך לעתיד?" אני שומע את קרלו שואל מהצד, אני מביט בו בכעס והוא מגחך. אני נאנח בכבדות ונשען בכיסא, מנסה לחשוב מה לעשות.
מצד אחד רציתי למצוא את אנה ולהחזיר אותה אל המלון, לגרום לה לגנוח את שמי ואז להירדם לידה כשהיא ערומה כולה.
אבל מצד שני יש הרבה עבודה. אני צריך לטפל בכמה מסכמים של המועדון שיפתח בקרוב ולקבל סחורה חדשה. בנוסף לזה הייתי מותש, רק רציתי לישון, מה שמוזר כי אפילו לא צוהריים.
"מתי ישנת בפעם האחרונה?" קרלו שואל מהצד. אני מתעלם ממנו וקם ממקומי, יוצא מהמשרד ושומע אותו הולך אחרי.

"איפה ריטה?" אני שואל אותו כשאנחנו מתקדמים אל חניון הבית הפתוח. כשדיברתי עם אנה היא אמרה שהיא בבית קפה עם חברה שלה, ומכיוון שרוב החברים שלה במרוקו אני יכול לנחש שהחברה היא ריטה.

"כנראה בבית שלה, למה?" הוא שואל. אני מוציא את מפתחות הרכב שלי כשאנחנו עומדים לידה.

"אנה יצאה מהמלון, היא אמרה שהיא בבית קפה עם חברה שלה, אני חושב שזאת ריטה אז אני צריך שתחפש אותן". אני עונה ומקפיץ את מפתח הרכב בידי.

"אדבר עם מיכאלו, הוא בטח ימצא אותן". הוא אומר בהיסוס ואני מניד בראשי לשלילה.

"אני לא סומך עליו, תחפש אותן אתה, זה ייקח לך כמה דקות". אני אומר ונכנס אל מושב הנהג ברכב, לא מחכה לתגובה שלו ומתחיל לנסוע במהירות.

×××××

אני יושב על ספה שחורה ולוגם מכוס הוויסקי שבידי. ראשי וגופי מושענים לאחור ויד אחת מחזיקה בכוס הזכוכית כשהיד האחרת מחזיקה בסיגריה דלוקה.
אני מצמיד את הסיגריה אל שפתיי ושואף ממנה ארוכות, משחרר את העשן מפי ונותן לראשי להסתחרר מעט. אני לוגם את התכולה שבכוס ומניח אותה ריקה על השולחן הקטן מולי, חוזר במהירות להישען בספה ושואף שוב מהסיגריה.

הגעתי אל אחד מהמועדונים שבבעלותי לפני כמה דקות, לא חיכיתי הרבה והשתכרתי במהירות. ידעתי שזה לא רעיון טוב, במיוחד כשיש הרבה עבודה לעשות, אך שום דבר לא עניין אותי.

אני מביט קדימה ומבטי נתקע על העמוד שמולי, עמוד כסוף וארוך שמחובר מהרצפה לתקרה. בדרך כלל אחת מחשפניות המועדון מגיעות ורוקדות בו, אך הפעם לא הייתה אף אחד, כנראה בגלל השעה המוקדמת.
אני לא מוריד את עיניי מהעמוד כשאני מדמיין את אנה מולי, בשמלה כסופה קצרה ונעלי עקב שחורות גבוהות. שיערה אסוף לקוקו גבוה ובצווארה שרשרת שחורה צמודה, ממש כמו קולר.
אני שואף שוב מהסיגריה וראשי פועם חזק יותר. אני מדמיין אותה שוב, נצמדת אליי ונוגעת בירכיי, אך היא מתרחקת במהירות ומחזיקה ביד אחת בעמוד הכסוף, מסתובבת סביבו ומחייכת אליי. היא נצמדת אל העמוד ומניחה את רגליה החשופות סביבו, מתחילה להסתובב על העמוד מולי כשהיא באוויר.
הזין שלי מתקשח יותר ואני שואף שוב מהסיגריה שקרובה להיגמר.

You've reached the end of published parts.

⏰ Last updated: 2 days ago ⏰

Add this story to your Library to get notified about new parts!

שנאת המאפיה (1) Where stories live. Discover now