לוקה -
ישבתי על הספה השחורה בסלון של קרלו וצפיתי בו מתעסק במשהו במטבח.
"למה לעזאזל אין לך משרתים בבית?" שאלתי אותו בכעס כשהכניס משהו לתוך התנור.
"למה אתה עצבני?" הוא שאל והתיישב לידי בספה.
"תענה על השאלה, אני זוכר שפעם היו לך, לאן כולם הלכו?" שאלתי אותו שוב.
"הבית שלי לא גדול כמו שלך, לא צריך כל כך הרבה אנשים פה". הוא אמר והביט בטלוויזיה הכבויה מולנו.
"וזה אתה אומר או היא?" קימטתי את מצחי. מאז מה שקרה לקרלו ולריטה הוא מקשיב רק לה.
היא שונאת אותו, רואים את זה עליה, אך הוא מנסה הכל שתסלח לו ותאהב אותו.
אף פעם לא ראיתי בן אדם כל כך אובססיבי לבחורה.
"זה לא קשור אליה". הוא אמר בכעס וגיחכתי.
"בטח". אמרתי בשעשוע והוא נאנח.
"מה עם הרוסי?" שאלתי אותו, מעביר נושא במהרה.
"אני מטפל בזה". הוא ענה.
"אז מה עושים לנקמה?" שאלתי, לא מוריד ממנו את העיניים אך הוא ממשיך להסתכל על הטלוויזיה הכבויה.
"אמרתי לך שאני מטפל בזה, כל מה שאתה צריך לעשות זה למצוא מישהי". הוא אמר והסתכל עליי.
"אין לי למה". אמרתי באנחה.
"בטח שכן, אתה זקן מדיי, תמצא מישהי כבר, לא משנה מי". הוא אמר באדישות והתרומם מהספה.
הסתכלתי עליו בעצבים כשהוא נעמד מולי.
"קום, נחפש". הוא אמר.
"נחפש?" שאלתי בבילבול.
"כן, נחפש לך אישה," הוא אמר בחיוך מרושע. "היא לא תבוא לבד". הוא הוסיף והתקדם לדלת הבית שלו.
"תזכיר לי למה אני לא יורה בך?" אמרתי וקמתי מהספה בעצבים, יוצא איתו מהבית בזמן שהוא צוחק.
××××
הלכנו בערך 10 דקות ברחבי העיר, אנשים לא הורידו ממנו את מבטם עד שהסתכלנו עליהם במבט חודר.
"אתה מוכן להסביר לי מה אנחנו עושים?" שאלתי אותו כשאנחנו עדיין הולכים.
"אמרתי לך, מחפשים לך זיווג". הוא אמר וגיחך.
לפתע הוא הוציא את הפלאפון שלו מכיס המכנס שלו ונעצר.
"חכה רגע". הוא אמר והלך לצד, מצמיד את הפלאפון שלו לאוזן.
נעצרתי והכנסתי את ידיי לכיסים.
לפתע ראיתי דמות מוכרת מתקדמת אליי במהירות.
צמצמתי את עיניי וראיתי את אנה, היא התעסקה בפלאפון שלה ולא הסתכלה קדימה כשהלכה.
היא התקדמה אליי יותר ויותר.
מה היא עושה פה?
נשארתי עומד במקום כשראשה נתקל בי והפלאפון שלה נפל מיידיה.
מה היא עושה?
"לעזאזל עם היום הזה". היא אמרה עצבנית וחייכתי. היא הרימה את הפלאפון שלה מהריצפה והניחה את ידה על מצחה.
"אנה?" אמרתי בקול והיא הסתכלה על גופי העליון.
היא הרימה את ראשה אליי ופערה את עיניי.
"היי, סליחה לא.. לא ראיתי אותך". היא אמרה במבוכה וחיוכי גדל.
"מה את עושה פה?" שאלתי אותה, מתעניין.
"אני.. מחפשת עבודה.." היא אמרה בקול נמוך ובגימגום קל.
היא חמודה כשהיא מתביישת.
שיערה השחור והחלק התעופף ברוח והיא לא הורידה את מבטה ממני.
"לוקה?" קרלו אמר וניגש אלינו.
"אנה, מה את עושה פה?" הוא שאל אותה מופתע והיא חייכה אליו. חיוך יפה וחמוד.
"חיפשתי עבודה באזור". היא ענתה ולא הורדתי את מבטי ממנה.
ואז עלה לי רעיון, קרלו רוצה שאני אתחתן? אז אני אתחתן, איתה.
חמישה כוכבים ונמשיך⭐️
YOU ARE READING
שנאת המאפיה 《1》
Romanceסיפורם של לוקה ואנה הרגשתי מתה. כשראיתי את טיפת הדם הראשונה ידעתי שזה הסוף. אין לי עוד שום דבר. והכי גרוע, זה היה בגללו.
