לוקה -
קרלו ואני עמדנו מול אנה במשך דקה שלמה בלי לומר מילה, היא העבירה את מבטה ממני לקרלו כמה פעמים, מה שגרם לי לחייך שוב.
"טוב, לוקה ואני צריכים ללכת, היה נעים לפגוש אותך". קרלו אמר והניח את ידו על כתפי.
"רגע". אמרתי במהירות ולא הורדתי את מבטי מאנה.
היא הסתכלה עליי מבולבלת.
"מה המספר שלך?" שאלתי אותה והוצאתי את הפלאפון שלי מכיס המכנס שלי.
"מה?" היא פערה את עיניה ושאלה.
"המספר שלך". אמרתי לה שוב והגשתי לה את הפלאפון שלי.
היא העבירה את מבטה אל הפלאפון ואז אליי.
חייכתי לה חיוך קטן והיא לקחה את הפלאפון שלי באטיות, הקישה עליו כמה נקישות והחזירה לי אותו.
"מצוין, אנחנו נלך". אמרתי והכנסתי את הפלאפון בחזרה לכיס.
הסתובבתי והתחלתי ללכת לצד השני כשקרלו הצטרף אליי, מתרחק מאנה.
"למה לעזאזל ביקשת את המספר שלה?" קרלו שאל כשהמשכנו ללכת.
"אמרת שאני צריך להתחתן, לא?" אמרתי והוא נעצר.
נעצרתי אחריו והסתכלתי עליו, מקמט את מצחי בשאלה.
"אתה רוצה להתחתן איתה?" הוא שאל.
"כן, היא ביישנית והיא גם מפחדת ממני, היא לא תעז להגיד לא למשהו שאגיד לה". עניתי.
"ולמה אתה חושב שהיא תסכים להתחתן איתך, היא אפילו לא מכירה אותך". הוא אמר ושילב את ידיו.
משכתי בכתפיי "תמצא לי פרטים עליה, כמה שאפשר". אמרתי והמשכתי ללכת.
אנה -
עמדתי קפואה במדרכה, מסתכלת ישר.
לוקה וקרלו כבר נעלמו משדה הראייה שלי, אך עדיין לא הבנתי מה קרה פה.
למה לעזעאל הוא ביקש את המספר שלי?
למה בכלל נתתי לו את המספר שלי?
למה הוא חייך אליי את החיוך השרמנטי והיפה שלו?
"אנה?" קול מוכר אמר מאחוריי והסתובבתי במהירות.
ריטה עמדה מולי בג'ינס שחור קצר וטופ צהוב שישבו מושלם על גופה הרזה.
"מה את עושה פה?" היא שאלה אותי וחייכה.
"היי, חיפשתי עבודה באזור," אמרתי וחייכתי אליה בחזרה. "ואת?" הוספתי.
"סתם מסתובבת, הכל בסדר?" היא שאלה.
"כן, סתם ראיתי הרגע את קרלו ולוקה". עניתי.
"אהה, מה הם עשו פה?"
"לא יודעת, לוקה ביקש את המספר שלי משום מה". אמרתי ומשכתי בכתפיי.
"כן לוקה יכול להיות מוזר לפעמים," היא אמרה בגיחוך. "מה שמזכיר לי, גם לי אין את המספר שלך". היא אמרה וצחקתי.
למה כולם רוצים את המספר שלי היום?
"רוצה ללכת לקפה באזור?" היא שאלה אחרי שהבאתי לה את המספר שלי והכניסה את הפלאפון שלה לכיס הג'ינס שלה.
"בטח". אמרתי בחיוך והתחלנו ללכת.
5 כוכבים ונמשיך ⭐️
YOU ARE READING
שנאת המאפיה 《1》
Romanceסיפורם של לוקה ואנה הרגשתי מתה. כשראיתי את טיפת הדם הראשונה ידעתי שזה הסוף. אין לי עוד שום דבר. והכי גרוע, זה היה בגללו.
